דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / קבוצה / הפחד מפני נפילה למושב לצים

הפחד מפני נפילה למושב לצים

laitman_2009-05-28_0076_70.jpg

כשאנחנו מתאחדים לקבוצה כדי ללמוד את חכמת הקבלה, עלינו לבדוק בכל רגע: בשביל מה אנחנו מתאספים, לאיזו מטרה, בשביל מה התאחדנו ולשם מה אנחנו משקיעים מאמצים?

חייבת לשרות בנו יראה, דאגה תמידית: "איך לא נהפוך פתאום, מבלי לשים לב, מקבוצת מקובלים לקבוצה של אגואיסטים (לצים)".

הדבר החשוב ביותר הוא שתשרור בתוך הקבוצה אהבה רוחנית, ולא אהבה חומרית.

הרי בעולם המעוניין בחומריות יש הרבה מאוד קבוצות, שמחוברות ביניהן באהבת חברים – אוהדי כדורגל, שודדים, יחידות בצבא – וכולם מאוחדים סביב מטרה משותפת. ההבדלים בין הקבוצות הללו לבין קבוצת המקובלים הם:

  1. במטרה, שאותה קבוצת מקובלים מציבה בפני עצמה – זהו מקום שבו כל אחד חייב לבטל את עצמו כלפי אחרים כדי להשיג את אהבת הזולת, שבתוכה יתגלה הבורא.
  2. רק הבורא יכול לממש את הקשר הזה בינינו – איננו מסוגלים להשיגו בעצמנו.

כל אחד כולל בתוכו את כל השאר, וגם כל אחד מהשאר כולל בתורו את כל האחרים.

כתוצאה מכך שהאדם כולל בתוכו את האחרים, הוא מכפיל את כוחו בכמות החברים, ולאחר מכן, כל חבר בקבוצה שכוחו הוכפל, נכלל שוב בכל האחרים, ושוב מכפיל את כוחו בריבוע. כך, הכוח הכולל של כל חבר גדל בפרוגרסיה (בסדרה הנדסית), עד שמושג צורך גדול מספיק באיחוד, ובו מתגלה האור העליון, הבורא.

אולם כדי להגיע לכך עלי להימצא בתשומת לב מתמדת. ברגע שאני מאבד את היחס הזה, אני נופל מיד תחת שליטת הטבע האגואיסטי שלי והחברה שלי הופכת לחברת אגואיסטים (לצים).

ואז אין לי למה לצפות, מפני שבמקום סם החיים, אני מתמלא בסם המוות, כפי שכתוב, שהאור העליון (התורה) יכול להיות סם החיים או סם המוות.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 06.12.2009

One comment

  1. "אולם כדי להגיע לכך עלי להימצא בתשומת לב מתמדת. ברגע שאני מאבד את היחס הזה, אני נופל מיד תחת שליטת הטבע האגואיסטי שלי והחברה שלי הופכת לחברת אגואיסטים (לצים)."

    ממשפט זה ניתן להבין כי אדם צריך להתאמץ על מנת להיות בכוונה הנכונה, כיצד מאמץ זה בא לידי ביטוי במציאות (רגשות/מחשבות/מעשים)?מהם התוצאות של מאמץ זה במציאות ? וכמובן, באיזו נקודה הבירור הופך לאמת?

    תודה.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest