קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: לעולם לא הייתי אדם חברותי ובנוי לקשרים עם בני אדם. בשבילי זה עינוי אמיתי להיכנס לפתע לקבוצה גדולה בין אנשים חיים. אני מאבד כל רצון לדבר, תופסת אותי תחושת זעם, רגשי נחיתות ולא יודע מה עוד. אתה מלמד: "תיצור לעצמך סביבה", אני מרגיש שאני לא יכול לעשות את זה. אך לחיות ללא לימוד קבלה אני כבר לא יכול, אני לומד לבד לפי ספרים ובאינטרנט.
האנשים שביניהם אני חי לא אוהבים אותי ואני פשוט מתעב אותם וגם את עצמי. באחד הפורומים באינטרנט שוב המליצו לי להיות יותר בקשר עם אנשים. אבל מה אני יכול לעשות אם רק המילה "קשר" גורמת לי סלידה.
תשובה: זה נפלא! תמשיך לפי היכולת שלך ולאחר מכן האור יביא אותך למצב אחר, לנסיבות ולהחלטה. העיקר – לא לעצור בלימודיך!
עבודה רוחנית (חוויה ושמה קבלה, פרק 4)
פוסטים קודמים בנושא:
רק דרך אחת – להמשיך!
רק האור יתקן אותנו
אנחנו משחקים מול האגו
פוסטים נוספים בקטגוריה: התפתחות רוחנית
