העולם מציאות או דמיון – חלק ג'

"אדם, הוא תגובה על השפעות של הטבע.

והשם הזה כל כך ממשי וקרוב אלינו, לא פחות ממה שהיה נתפס לנו לגמרי בחושינו. עד שכל הילדים הקטנים, מכירים את השם הזה של "אלקטרו", כמו שמכירים את השמות "לחם", ו"סוכר", וכדומה." (בעל הסולם, "מהותה של חכמת הקבלה").

כביכול הכול מובן לנו, אבל למעשה לא מובן שום דבר. אנחנו יודעים לעבוד איך שהוא עם החשמל, מפני שהכול סביבנו זה יישום של הכוח הזה. אבל מהו הכוח הזה? אנחנו לא יודעים.

"ועוד יתר מזה, כי אפילו את עצמותך עצמך, גם כן אין לך שום תפיסא והשגה בו. וכל מה שידוע לך מעצמותך עצמך, אינו יותר, אלא מהלך של פעולות, הנמשכות מעצמותך."

אנחנו לא משיגים את מהות התופעות השונות של הטבע, כגון חשמל, משיכה, מגנטיות וכדומה, אלא רק את התוצאות שלהן עלינו. משהו מושך אותי ואז אני מבין שיש כוח משיכה ואני יכול למדוד אותו, אבל מהו הכוח הזה הלכה למעשה, אני לא יודע.

חכמת הקבלה אומרת, שבאותה צורה אנחנו יכולים להשיג גם את הבורא. אנחנו משיגים אותו מתוך הפעולות שלו, כך גם נאמר: "ממעשיך הכרנוך".

זה מהווה הגבלה רצינית מאוד מבחינתנו. האם בכלל נשיג מתישהו את מהותן של התופעות האלו? אך פעם! אפילו אם נשתוקק ונשאף לזה. למעשה אנחנו לא משתוקקים ולא שואפים לזה. קיימים אצלנו דחפים, תנועות, אבל אנחנו לא סובלים מכך שזה לא קיים בנו, ולכן אין לנו במה לגלות את מהות תופעות הטבע. אנחנו רואים רק את התוצאות שלהן, מפני שאנחנו עצמנו מהווים תוצאה. אבל, האם בכל זאת אפשר להתעלות מעל זה להשגה מוחלטת? שם, רחוק מאוד מאחורי השגה מלאה של הבורא נבוא במגע עם נקודה, שממנה נובע הכול. ככל הנראה יש שם אפשרות לצאת מתוך ההרגשות הנובעות מתוך תוצאות ולהגיע למהות, לאמת.

היכן שהוא עמוק בפנים אנחנו רוצים זאת, למרות שמאיפה יכולה להיות בנו הרגשה כזאת, חיסרון כזה? האם הרגשת האמת, השורש, היסוד, המקור של כל המתרחש כל כך הכרחית לנו? יש כאן המון ניואנסים, והייתי רוצה קצת "להקניט" אתכם, לעורר בכם דאגה, כדי שתרצו לגלות זאת. במילים אחרות, את כל התופעות הגשמיות אנחנו משיגים רק מתוך תגובה של החושים שלנו על ההשפעות שלהן. כלומר אנחנו מהווים תוצאות, תגובות על איזה שהן השפעות.

מתוך שיעור וירטואלי, 15.09.2019