הסימפוניה העליונה של הבורא

"וכיון שנתיחד המשגיח על השגחתו, אין ניכר כלל חילוק בין רע לטוב, וכולם אהובים וכולם ברורים, כי כולם נושאי כלי ה'." (בעל הסולם, "פרי חכם. אגרות, אגרת א'). כלומר באותם האלמנטים, שבהם עוברת ההנהגה שלו, האור שלו, "מוכנים לפאר גילוי יחודו ית'."

מאחר ומתגלה לנו שאנחנו שורים באיחוד בינינו, אז יוצא שגם הבורא שמתגלה בתוכנו נמצא בהשגה, כמו באיחוד. לכן קבוצה יחידה מגלה את הבורא היחיד.

"וזה נודע בחוש, ובערך הזה יש להם ידיעה בסוף, שכל הפעולות והמחשבות, הן הטובות והן הרעות המה נושאי כלי ה' והוא הכין אותם ומפיו יצאו."

בכך שאנחנו מסדרים בינינו מחדש את אופני החיבור, אנחנו מתחילים להרגיש משהו אחר. כלומר כתוצאה מכל מיני שינויים אפשריים בינינו, אנחנו מתחילים להרגיש את  התופעות של הבורא בצורה אחרת. כמו במקלט רדיו, כאשר אנחנו מסובבים כפתור, מכוונים ותופסים גל אחר.

"וזה יוודע לעין כל בגמר התיקון", כלומר כאשר אנחנו נתקן את הכלים שלנו.

בכך שאנחנו מתקנים את הכלים, אנחנו מתחברים יותר ויותר בינינו, עד שנתאחד בצורה מלאה. ואז נגלה את הבורא היחיד ברצון היחיד שלו, עם כל הניגודים והסתירות שיש בינינו.

דווקא הודות לניגודים אנחנו משיגים את הבורא בכל ההתגלויות האפשריות. נראה אותו, נרגיש אותו בצורה קמורה, בכל התכונות. וזה לא יהיה סתם כמו איזה שהוא תו "לה", אלא סימפוניה שלמה, מפני שבינינו ינגנו כל הסתירות, השילובים, הניסוחים, ובאופן כזה נדע אותו.

אז, נוכל להצדיק את אותו אגואיזם עצום, שאיתו נבראנו, ונבין שעל ידי ההתנגדות שלו הוא עזר לנו להתחבר בינינו. ועל פני החיבור בין המצבים, שחור ולבן, נבין ונתפוס את הסימפוניה העליונה של הבורא.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 17.03.2019