קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו צריכים לברר אילו תנאים וחוקים, אילו סוגי קשר צריכים לפעול בינינו, כדי שבאופן כללי אנחנו נרגיש את הקשר ההדדי כמערכת רוחנית. במערכת הזאת כל אחד מבטל את עצמו ומתקשר עם האחרים, בכך שנכלל מהרצונות וההתפעלויות, מהמחשבות והמטרות שלהם, כמו שלו עצמו.
כל אחד משנה, מבטל את הרצון שלו: אין לו יותר צורה. "אני אישית לא צריך שום דבר. אני רוצה לקבל את הרצונות שלך ולממשם עבורך". כלומר, אני "מתלבש" בצורת ההשפעה כמו בתלבושת חדשה. והרצון שלי הופך להיות חומר גלם, למָסָה חסרת צורה. יש לה עוצמה ופוטנציאל, אבל עכשיו אתה מכוון אותי לאן שאתה רוצה, לֵמה שטוב עבורך.
זה "עובד ה'", אדם שמעמיד את עצמו לשרות של ההשפעה. על ידי זה אנחנו יכולים להיות מקושרים הדדית זה עם זה ברשת רוחנית, איפה שכל אחד רק מבצע את הרצונות של האחרים.
ואז אני מגלה שאלה בכלל לא רצונות זרים. בכך שמתחיל לצאת באופן כזה מתוך עצמי, אני מייד מרגיש שלכל המערכת הזאת קיים רצון אחד הדדי משותף כללי.
מסתבר, שבמערכת שורה הרמוניה, והרצון המיוחד הזה אינו אופייני לא ל"רגל" או ל"יד", לא לאותו החלק שתיארתי לעצמי, אלא לכלל כולו. אני מגלה שלמערכת יש שׂכל, תוך. אני מגלה אותו מקבל ממנו ציוויים דרך כל המערכת ומתקשר איתה בקשר הפוך.
וזהו הקשר עם הבורא. אבל הוא מגיע לאחר שאני ארגיש את ה"גוף" הכללי, את ההרמוניה הכללית של ההשפעה ההדדית.
