קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
לאחר הצמצום, כשהמלכות (בחינה ד') מחליטה שהיא חייבת להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, היא מתחילה לבדוק את עצמה: מאלו חלקים היא מורכבת, מאלו דרגות. בצורה כזאת היא מחלקת את עצמה בתודעתה לעולמות, פרצופים וספירות. עד שהיא מגיעה להכרה המלאה של עצמה כ"כלי", לאחר שירדה לכאן, לעולם הזה.
ובכל פעם, במידה שבה היא מכירה את עצמה – באותה המידה היא מסתירה את עצמה. וכך אנחנו מגיעים לעולם הזה, העולם הנמוך והחשוך ביותר מכל העולמות, כלומר הנסתר ביותר מאיתנו! ומכאן, מהחושך הזה, אנחנו מתחילים כבר לגלות את הרצונות ואת האור כדי לעלות בחזרה.
למלכות יש שני רצונות: להידמות ולהידבק לשורש, אך יחד עם זאת להישאר עצמאית. והעצמאות אפשרית רק כשיש התנגדות. ולכן הפעולה הזאת נקראת "זיווג דהכאה".
הרצון להגיע לשורש הוא הזיווג. וההכאה מתרחשת מתוך הרצון שלה לשמור על עצמאותה, כדי לא להתמלא באור לטובת עצמה אלא רק בכוונה להשפיע. אז זה לא ייחשב כקבלה, אלא ייקרא השפעה.
אנחנו צריכים להזדהות עם מלכות דאין-סוף, הרי אנחנו חלקיה. כלומר אנחנו צריכים לרצות לפעול כמוה, לגרום הנאה לבעל הבית כשם שהוא רוצה לגרום לנו הנאה. אף פעם אסור לנו לשכוח על הנקודה הזאת של מלכות דאין-סוף, מפני שאנחנו נכללים בה ונמצאים בה בצורה נצחית.
איפה שלא אהיה: לבד, בקבוצה, בהפצה – אני תמיד נמצא באותה נקודת המלכות דאין-סוף, שהחליטה שהיא רוצה להיות משפיעה, כמו אורח ביחס לבעל הבית. ולכן לא חשוב מה אנחנו עושים – אנחנו מצטרפים אליה! וכל המעשים שלנו הם בכדי לעשות לו נחת רוח, כשם שהוא עושה לנו נחת רוח.
אך מאיפה אני יודע שהוא גורם לי נחת רוח? – שם, באותה הנקודה, מלכות גילתה את זה! ובמידה שבה אני אשתדל, אני אתכלל בה וגם אגלה את זה…
מתוך שיעור על ספרו של בעל הסולם "תלמוד עשר הספירות", 19.07.2011
ידיעות קודמות בנושא:
אנחנו פועלים או הבורא?
מעבדה המחפשת אחר סוד החיים
מאהבה לשנאה ובחזרה אל האהבה
