הנכסים הרוחניים שלי

שאלה: תלמידיו של רבי שמעון שנאו זה את זה בתחילת הלימוד, אך בכל זאת השתוקקו לחיבור. עם הניסיון האדם לומד להסתכל על עצמו מהצד, אפילו במצב של שנאה. האם יכול להיות שהשנאה בכל זאת מונעת מהאדם להיות אובייקטיבי? או שהמבט האובייקטיבי נשאר תמיד?

תשובתי: זה תלוי במצב. לפעמים הרגש משתלט עלינו לגמרי, מבלי להשאיר מקום למחשבות, ואז אנחנו מסוגלים לעשות דברים נוראים. ולפעמים הרגש מאוזן על ידי השכל, ואז אני נותן לעצמי דין וחשבון על מה שקורה, ומופתע מהרגשות של עצמי. ויכול להיות שבמקביל לכך אני יודע שמצבי הנוכחי נשלח אליי על ידי הבורא. המקור שלו הוא לא אני עצמי, אלא הכוח העליון, שבצורה כזאת מקדם אותי בדרך.

לכן הכול תלוי במודעות. אז איך בכל זאת להפעיל אותה לפני הזמן? האם אנחנו יכולים לזכור כל הזמן, שהמצבים השונים שלנו מגיעים אלינו מלמעלה, כדי שנתגבר עליהם בצורה נכונה ונפיק תועלת מכל מצב?

אפשר להשיג את זה רק על ידי הערבות, שבזכותה אנחנו לא מאבדים את הקשר עם הסביבה, עם הקבוצה. אם הסביבה כל הזמן משפיעה עליי, ואני משקיע בה מאמצים ויגיעה כאשר אני מסוגל לכך, אז אני כל הזמן מקבל מהחברים הארה, אור מקיף. לבד אין לי בכלל שום סיכוי. ולהיפך, ככל שאנחנו מחוברים זה לזה חזק יותר, כך אני מקבל יותר אור מקיף.

אני משתתף, לפי היכולת שלי, בכל הפעולות של הקבוצה. אבל אם אין לי כזאת אפשרות, אם למשל לא נותנים לי מלמעלה להגיע לכנס, אז אני נשאר בצער בבית ומבין שהבורא הוא זה שיצר עבורי את המצב הזה. ככל הנראה, המצב הזה הוא כרגע המצב האופטימלי עבור ההתפתחות שלי.

אבל העיקר הוא שאני מנצל כל רגע של חוסר היכולת שלי, כדי לספק לעצמי סביבה חזקה. כי הרי לא ידוע לי מה יקרה בעוד רגע.

כך גם בעולם שלנו האדם משלם לקופת חולים, לביטוח לאומי, לביטוחים פרטיים, מתוך דאגה לרגע הבא. מה שהיה היה, ואילו אנחנו תמיד דואגים למה שיקרה הלאה. ברגע הבא אני חייב, עד כמה שאפשר, להיות במצב יותר טוב, או לפחות לא יותר גרוע, ממצבי הנוכחי. זה אומר שאני צריך להישאר בסביבה הנכונה ואם אפשר, לחזק אותה.

אין לי שום אפשרויות אחרות. בשונה מהמערכת הפיננסית המודרנית, אין כאן הנחות וויתורים: מה שהשקעת – שלך. זורמת עליי ההארה מהסביבה, שבה השקעתי מאמצים, פרוטה אחר פרוטה. בכללות, זוהי מלכות דאין-סוף. שָם נמצאת הקופה שלי ואין לי יותר איפה להשקיע.

מכאן מובנת חשיבות ההפצה, כי הרי גם זאת השקעה בסביבה רחבה עוד יותר, על אף שהיא בינתיים פוטנציאלית. גם המאמצים האלה נרשמים על חשבוני.

בסופו של דבר העבודה שלי, הפעילות שלי, יוצרת את אותה ה"זכות", שנרשמת על שמי ב"בנק" הרוחני. בהתאם להשקעה שלי אני מקבל את ההארה מהקבוצה והופך להיות זך יותר.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהות הדת ומטרתה", 30.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
לנצח את הבורא
כך מתגלים ייסורי האהבה
האם העיקר זה המהירות או עומק האבחון?