קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
פרשת וישב: יוסף וחלומותיו
וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ-נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם-נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי.
(בראשית ל"ז, ה'-ז')
חכמת הקבלה מלמדת את האדם לפתח את עצמו מבחינה רוחנית עד שיהיה כל כולו דומה לאור העליון, אור האהבה שממלא את הבריאה. יוסף מסמל את ספירת היסוד שבמבנה הנשמה. זוהי תכונה שאוספת את כל התכונות האחרות, והיא מחברת אותן לפי נוסחה מיוחדת שתביא ליתר התפתחות. לכן מסופר בתורה שיוסף דורש כביכול מאחיו, כלומר מהתכונות האחרות, להשתחוות לו.
בספר "מאור ושמש" כתוב, "ובאמת אין העולמות מתייחדים ומתקשרים רק במידת יסוד, על כן הכול צריכים להתחבר על ידי בחינתי, וזהו והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי".
קראו עוד בטוויטר שלי.
