קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
"כל המצטער עם הציבור, זוכה ורואה בנחמת ציבור." (חז"ל)
"המצטער עם הציבור, ומרגיש צרות הכלל כצרה פרטית של עצמו, הוא זוכה לראות בחינת גילוי שכינה בשלמות, דהיינו, נחמות כלל ישראל". (בעל הסולם)
""מעשה בראשית" הכוונה על תחילת המחשבה. זאת אומרת, ראשית המחשבה של המעשה של בריאת העולם, היא כמו שכתוב "מטרת הבריאה הייתה מטעם שרצונו להטיב לנבראיו". וזהו הפירוש "מעשה בראשית". כלומר, זוהי המטרה של המעשה, היינו שהנבראים יקבלו טוב ועונג.
אולם בכדי שהתענוג שהם יקבלו יהיה בשלמות, היינו שלא ירגישו בעת קבלת התענוגים בחינת בושה, נעשה תיקון, הנקרא "צמצום". שאין האור מאיר במקום שיש רצון לקבל לתועלת עצמו, ששם לא מגיע האור התענוג. אלא דווקא לאחר שהנבראים יתקנו עצמם, שיהיה להם כוונה "על מנת להשפיע".
נמצא, אם אין הכוונה של "על מנת להשפיע", לא יהיה להם שפע. ממילא כל מעשה בראשית, היינו המטרת הבריאה "להיטיב", לא יהיה מי שיוכל לקבל את זה, ממילא מתבטל את כל המטרה של מעשה בראשית. ולפי זה מובן לנו, שאם לא יהיה מי שיהיה לו הכוונה "על מנת להשפיע", זה נקרא "חזרת מעשה בראשית לתוהו ובוהו"".
הרב"ש (הרב ברוך שלום הלוי אשלג)
שישו ושמחו בשמחת תורה – על שום מה ולמה?
דמיינו לעצמכם מרתף מלא אוצרות, כסף, זהב, יהלומים, אבנים טובות. לצד זה, שולחנות עמוסים באוכל טוב, משקאות נהדרים, מעדני מלכים ממש. אבל המרתף הזה חשוך, אין בו אור. ואתם יושבים בחושך, רעבים, צמאים ועצובים, ובכלל לא מודעים לכך שסביבכם נמצא כל השפע הזה. השאלה היחידה היא איך מדליקים את האור?
למעשה, האור כבה כבר מזמן. לפני כאלפיים שנה ליתר דיוק. שנאת חינם פרצה בינינו, וכיבתה את אור השכל וההכרה שהיה בנו קודם. נחרבנו, גלינו איש מאחיו, וכתוצאה מכך גם מארץ ישראל. הפסקנו לראות את הכוח העליון, כוח האהבה וההשפעה. הפסקנו להבין ש"ואהבת לרעך כמוך" זו לא המלצה, אלא החוק העליון שבבריאה.
עם "ירידת הדורות" הזו, איבדו התורה והמצוות את משמעותן הרוחנית האמיתית. התחלנו לחשוב שאם נקיים באופן פורמלי את מה שהבנו שצריך, אנחנו מסודרים לגמרי, גם בעולם הזה, ובטח ובטח שבעולם הבא. החלה תחרות אגואיסטית: מי מקפיד יותר, צדיק יותר, צודק יותר, למי מגיע יותר שכר ומי צפוי להיענש. תיקון הלב, היחס לזולת, רגש האהבה, הכול נעלם. החלל שנוצר התמלא בניהול חשבונות קר, עם דמותו של "היושב במרומים" שהמצאנו לעצמנו. כאילו מדובר במפקח של מס הכנסה או ביטוח לאומי. עיוורים אנחנו, לא רואים, לא מבינים. כתוצאה מכך עושים טעויות, ובינתיים עוד ועוד מכות נוחתות על ראשנו.
א-לֺהים בגימטרייה הטבע (86), מסבירים חכמי הקבלה. במילים פשוטות, אנחנו חיים בתוך מערכת כוחות שפועלת על פי חוקיות מוחלטת. המערכת הזו מנהלת אותנו דרך כל מה שסובב אותנו, דומם, צומח, חי ובני אדם, דרך כל מה שעובר בתוכנו, מחשבות, רגשות, רצונות ושאיפות. ככל שניצור התאמה ואיזון בינינו ובין המערכת העליונה הזו, כך יהיה לנו טוב יותר. נדע איך להסתדר בחיים בכל מצב. והרבה יותר מכך, נגלה איך להוציא מהחיים שלנו דברים שעליהם אנחנו אפילו לא מעזים היום לחלום. שלמות, נצחיות, כל טוב.
מערכת ההפעלה הזו של המציאות כולה נקראת בשם "תורה". פועלים בה תרי"ג (613) כוחות. עליהם אנחנו צריכים ללמוד להגיב נכון מתוך ליבנו, שהמבנה הפנימי שלו מחולק גם הוא ל-613 רצונות. הרצונות שלנו יוצרים קשרים בינינו. כתוצאה מכך, כל אחד קשור לאחרים ב-613 חוטי קשר פנימיים, מין צינורות בלתי נראים שכאלה. באופן טבעי, דרך הצינורות הללו אנחנו שואפים לנצל את הזולת לטובתנו, לשאוב מהאחר לתוכנו סוגים שונים של מילויים. מהות התיקון היא להפוך כל רצון ורצון שבנו מפנימה החוצה. כלומר, מכיוון אגואיסטי לעצמי בלבד, על חשבון אחרים, לכיוון אלטרואיסטי, לאהבה והשפעה טובה לזולת. כל היפוך שכזה מקבלה להשפעה נקרא "קיום מצווה". בסך הכול, 613 מצוות, 613 תיקוני כוונה על 613 הרצונות שלנו.
כוח לתקן את עצמנו אין בנו. אבל אם פועלים על פי שיטת החיבור המיוחדת של חכמת הקבלה, ומגבשים בינינו רצון חזק לתיקון, אנחנו מגלים שכוח חיובי קיים בעומקי הטבע. הוא זה שמפתח את החיים קדימה, דרך חיבור בין ניגודים כמו פלוס ומינוס, חום וקור, לילה ויום. כשלומדים לעורר את הכוח החיובי לפעול גם בינינו, בני האדם, הוא משדרג את הלב שלנו ומתקן את היחס האגואיסטי שלנו לאחרים. כתוצאה מכך, כיוון הזרימה מתהפך באותם 613 הצינורות. אנחנו כבר לא שואפים למשוך פנימה לעצמנו בלבד, אלא רוצים להזרים טוב מצידנו כלפי כולם. ואז מתגלה לנו האוצר הגדול. שפע אינסופי מתחיל לזרום דרכנו לכולם. כל הטוב שרק יכול להיות במציאות, כל מה שאנחנו רק יכולים לדמיין, ופי כמה וכמה מכך. אור גדול נדלק בחיינו, ופתאום אנחנו מתחילים לגלות שאנחנו באמת שייכים לזרימה נצחית ושלמה.
בעל הסולם, הרב יהודה לייב הלוי אשלג, אומר כך: "כמו שיש להגוף רמ"ח (248) איברים ושס"ה (365) גידים, כן יש להנשמה גם כן בחינת תרי"ג (613), שהם צינורות הנשמה, שעל ידם נמשך השפע" ("שמעתי", מאמר קס"ב). זו פסגת התפתחותנו כבני אדם, אל המקום הגבוה הזה חוק ההתפתחות של הטבע מקדם את המין האנושי. מספיק סבלנו, מספיק שרינו בחושך. העולם מתפרק מרוב יחסים גרועים,
אנשים זקוקים לקשר טוב כמו אוויר לנשימה. ואין מי שיפרוץ דרך חדשה מלבדנו, כי אנחנו חלוצי האהבה.
חג של סוכות? צאו מהקיבעון
ניסיתם להוציא פעם חתול מהבית שלו? הוא יתנגד לכך בכל הכוח. כך גם אנחנו, בני האדם, אוהבים קביעות, פחות אוהבים שינויים. ופתאום מגיע חג סוכות, ונאמר לנו: "צאו מדירת הקבע", מהבית שלכם, "ושבו בדירת ארעי", בסוכה. השאלה היא מה כדאי ללמוד מזה לחיים בכלל, ומה המשמעות של זה דווקא בעולם המשתנה של היום?
ככל שאנחנו מתפתחים, אנחנו שואפים להבטיח את קיומנו ואת קיום ילדינו, ושהכול יהיה יציב. אבל משנה לשנה זה נהיה מסובך יותר. פעם הכול היה פשוט, בתים עברו מאב לבן, מקצועות, עסקים. הייתה המשכיות, קביעות ויציבות. והיום, הכול לא ברור ושברירי. הכול נעשה נזיל, נתון לשינויים. במבט כולל אפשר לומר, כי הבית הקבוע של פעם הפך היום להיות דירת ארעי. במציאות כזו, הדבר הבטוח ביותר לעשות הוא לחקור לעומק את הטבע ולהבין את חוקיו. רק מתוך הבנת מגמת ההתפתחות, נוכל להבטיח לעצמנו התפתחות טובה ומהירה, ללא שום צער או כאב כלשהו.
הטבע בגימטריה א-להים (86), אמרו חז"ל. ביכולתנו להכיר את הכוח העליון שבטבע, להבין, להרגיש, להתקרב, לאחוז בו, להיות שותפים שלו, של הבורא. על כך נאמר "דע את אלוהי אביך", ועל כך גם מרמזת המילה "בורא", מלשון "בוא וראה". וכשאדם מגיע ורואה, מכיר את הבורא, הוא נעשה מחובר אליו, שלם, נצחי, בקיום בלתי מוגבל, לא בזמן, לא בתנועה ולא במקום, עם תענוג אינסופי וידיעה אינסופית. וזה המקום הכי בטוח שיש.
הנוסחה שעל פיה אפשר להתחיל לאחוז בכוח עליון היא "ואהבת לרעך כמוך". קיום מלא של הכלל הזה דורש יציאה מהאגו שאיתו נבראנו, כפי שמלמדת חכמת הקבלה. יציאה מדירת הקבע שלנו, מהאהבה העצמית, אל דירה חדשה, אל אהבת הזולת. זהו המסר הפנימי של חג סוכות.
לאורן כל ההיסטוריה האנושית הובלנו אל העולם המקושר של ימינו. בעולם כזה החיים נעשים מאיימים יותר ויותר, כדי ללחוץ עלינו להתעלות מעל הטבע האגואיסטי המקורי שלנו אל טבע חדש. וכשהטבע האנושי ישודרג, נצא מהעולם הלחוץ והמוגבל שלנו, לעולם חופשי ובלתי מוגבל. "ואהבת לרעך כמוך" הוא אמצעי לגילוי עולם חדש.
ביציאה מאהבה פרטית לאהבה כללית, מרצון לקבל הכול לעצמי בלבד אל רצון לתת ולהשפיע טוב לאחרים, מוחלפת תמונת המציאות שלנו. החושים שלנו כמו מתהפכים, המוח והלב משנים כיוון, מפנימה החוצה, ועולם הפוך מתגלה לנו. עולם עליון, רחב יותר, שבו מצויה תוכנת ההתפתחות והניהול של חיינו. וכשהעיניים נפקחות לראות שכולנו אחד, אנחנו מפסיקים לעשות טעויות והולכים על בטוח.
חג שמח!
מה התקווה שלנו כעם?
שבסופו של דבר נרצה להיות יחד, ונראה שמצד אחד אין לנו שום סיכוי, ומצד שני אם לא נגיע לחיבור אז לא נצליח בשום צורה. ואז, בכל זאת, נתחבר ונתפלל ונצא מהמצוקה.
"אנו אוגדים ארבעת המינים ביחד, רמז שאין הקדוש ברוך הוא מתרצה לישראל עד שיהיו כולם לאגודה אחת" (הרב"ש).
קראו עוד בטוויטר שלי.
