קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
האם יקרה לנו נס?
עם יד אחת קשורה מאחורי הגב במלחמה נגד האויבים, אנחנו ממשיכים להילחם בינינו כמעט כאילו כלום: להטיח, להאשים, לשים רגליים, לדקור בלשונות. אם דווקא עכשיו, שכל כך מתבקש שנהיה יחד כדי לשרוד אנחנו לא מסוגלים, איזה סיכוי יש לנו?
אם יעשו לנו טובה גדולה משמיים יקרה לנו נס חנוכה, וממקור החיים ייתנו לנו להרגיש פתאום איך במקום ההתנגשות וההתנגדות הבלתי נשלטים, תופיע בנו נטייה לא מוכרת, חדשה ואחרת, נטייה לחיבור. בלי נס מלמעלה לא נצליח.
לנס הרוחני הזה צריך לצפות, וכדי שהוא יקרה על כל אחד להשתדל לפתוח את ליבו לכולם. להזמין כל אחד להיכנס לתוך ליבו, עד שיחד נהפוך ללב אחד שמרגיש את פעולת הכוח העליון עליו.
אין נס אחר מלבד הפלא של היציאה ממעגל האהבה העצמית, מהחוג הצר של האגו עם הפירוד שהוא גוזר עלינו, אל מצב של חיבור וחיבוק עד אהבה גדולה בינינו. כשזה יקרה, נבין למה נלחמנו, נרגיש את ההבדל בין חומר לרוח, נתפוס את מבנה העולם, ואיך הבורא מנהל אותו, וכמה טוב הוא הכין לנו בדרך כדי להביא אותנו עד לכאן.
אני מאחל לנו לראות בחנוכה הזה איך על ידי חיבור בינינו נתעלה מעל כל הצרות שלנו, ונראה בזה לכל העולם שחיבור הוא הפתרון היחידי לא רק לנו אלא לכל בני האדם על פני כדור הארץ.
כך נוכל לחבר אלינו יותר ויותר לבבות, ובסופו של דבר להגיע למצב שכל בני האדם, כל העולמות וכל הנבראים כולם, יתחברו ללב אחד שמתגלה בו בורא אחד.
דחוק לפינה ונמצא בפנייה
אני מסתכל על כל אלפי השנים שהנשמה שלי מסתובבת בעולם, עם כל הנפילות והמכות שקיבלה וממשיכה לקבל עכשיו, ולא מוצא על מה להגיד תודה? כך מרגיש כל יהודי בתוך ליבו.
מי שעושה חשבון מהיר בראש רואה ששבילי החיים שלנו לא מרוצפים זהב, יש בהם הרבה פגמים ורגעי שפל, ובכל זאת כיחיד וכעם קיבלנו מספיק מתנות כדי למלא את האוויר בשבח והודיה. אלא ש"אחד בפה ואחד בלב", גם אם אדם מצליח להבין זאת בשכל, הלב נשאר חמוץ וממורמר.
כי הלב הוא הרצון של האדם, רצון לקבל מילוי לעצמו, ואם הלב לא מקבל יש לו טענות. הרבה פעמים לא קיבלנו ואנחנו לא מקבלים את מה שאנחנו רוצים, כך שאנחנו מלאים בטענות.
זה מה שקרה גם למרגלים שנשלחו לתור את הארץ לפני הכניסה של בני ישראל. הם חזרו עם תלונות, הוציאו לה שם רע, ובזה גם למי שנתן להם אותה. הם לא הבינו שהם מסתכלים על הארץ דרך העיניים של הרצון לקבל, ולא ביקשו לשנות את ההסתכלות הפנימית שלהם על ישראל, לראות אותה דרך העיניים של הבורא, שרצונו לתת.
אני זוכר שנסענו פעם ביער בין שמן, מורי הרב"ש ואני, והתחלתי לשפוך עליו טענות, "זה ככה, וזה ככה, ואני זה ולא זה…". עשר דקות הוצאתי עליו את כל הרע שישב לי על הלב ברוגז, וכשסיימתי הוא רק אמר, "למה לא ביקשת?".
הבקשה הזאת, להיפרד מיצר הרע ולהתחבר לכוח האהבה, חסרה לנו מאוד בחיים. כי הרצון לקבל שלנו, האגו, לא נותן לנו להגיע לבקשה לשינוי התפיסה, היא לא קופצת בנו באופן טבעי. לכן כיחידים וכאומה אנחנו סובלים כבר אלפי שנים, ומוציאים דיבה על החיים, על בורא עולם.
את הבקשה הזאת צריך לעורר במודע. בקשה מודעת לשינוי הגישה לא יכולה להיות סתם צעקה, ולא קריאה מטקסט מוכתב. כל אחד צריך למצוא אותה ולבטא אותה במילים משלו. כמו תינוק, שלא מתפרץ באיזה משפט מנומס ששמע מהמבוגרים כשהוא רוצה משהו. גם סתם אדם שרע לו, לא חושב, "רגע רגע, אני צריך להגיד את זה כמו דוד המלך". לא. אני, צריך לבטא את הבקשה. אני, מתוך הלב. כך כל אחד מישראל.
אז כל הבעיה שלנו היא שאנחנו לא מבררים מה בעצם הבעיה שלנו. לכן אנחנו לא מרגישים שאנחנו תקועים בפינה של האגו. ולכן לא נמצאים בפנייה לבורא שיוציא אותנו ממנה – לא מגיעים לבקשה מעומקא דליבא, מעומק הלב. וזה כל החטא.
אני מאחל לעם ישראל לראות שעל ידי החיבור בינינו אנחנו מתעלים מעל כל הצרות, ומראים לכל העולם עד כמה החיבור בינינו הוא הפתרון היחידי לכל הצרות שלנו.
קראו עוד בטוויטר שלי.
