קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
לפחות בשבילם לא ניפול למלכודות פוליטיות
במשך היום אדם נפגש עם אנשים ברחוב, עם חברים לעבודה או עם משפחה מורחבת. גם אם החליט שהוא לא מתעסק בפוליטיקה כי יש מלחמה וצריך להתרכז בהצלחה ובמחשבה על החיילים, כשמתחיל הסחרור של "מי אשם" הוא נופל בו כמו טירון, מגייס את כל כישורי הוויכוח והשכנוע כדי להוכיח מי אשם בעיניו. הכעס עולה, הקולות מתגברים, המלחמה מתחילה, והחיילים, הלוחמים עבור כולם, נשכחים מהלב.
אם היינו נותנים לעצמנו לברר מי אשם, לא מתוך עמדה של הצדקה עצמית אלא מתוך שורש מהותנו, היינו מגיעים מהר מאוד למסקנה שכל ישראל אשמים. לא שמרנו על דרכנו ולכן עלינו לתקן את צעדינו – ובזה אנחנו צריכים לחזק זה את זה. לא ליפול לבכי, חרטה ובקשות סליחה. להיפך, לומר שאנחנו חייבים עכשיו, בעיניים פקוחות, לראות איך אנחנו הולכים בדרך לחיבור, לשלום, להשלמה הדדית.
למקרה שנקלעתם לשיחה פוליטית, כדאי מראש להתכונן ולייצב בפנים דעה חזקה שלא נופלת למלכודות: החיבור בינינו הוא הכוח היחיד שלנו. ואם מכוונים את החיבור לכוח העליון, האמצעי בין ימין ושמאל, אז לא נמצאים בצד פוליטי כלשהו, אלא במרכז הבריאה. משם אנחנו יכולים להצליח באמת. לא להצליח לנצֵח בוויכוח, אלא להצליח להוכיח לכל הנוכחים שהחיבור בין כולם הוא למעלה מכל יריבות.
עם הידיעה המוצקה הזאת צריך גם לפנות לעזרת הכוח העליון. אם הוא ברא, אז שיחבר אותנו יחד, שיאסוף את כולנו לקבוצה אחת, לעם אחד, עַם ה'. לבד אנחנו לא יכולים. תַּראֶה לנו ותלמד אותנו באיזו דרך עלינו להחזיק את עצמנו אחד כלפי השני, מה לחשוב ומה להרגיש זה כלפי זה. כי אם לא תעזור אז תמונת המלחמה הזאת לא תסתיים היום ולא מחר, אלא רק בעוד שנים, אם בכלל.
נשק האהבה הלאומית שלנו להמשך צפייה לחץ כאן
שורש הרע הוא השנאה בעם, עלינו לחנך את כולם לאהוב את הזולת, ובכך הכול יתוקן.
החיבור והאהבה בינינו הם הנשק שלנו. בואו נתחיל להשתמש בהם, והתוצאות החיוביות לא יאחרו לבוא.
עם ישראל נברא לתכלית אחת, להוות דוגמה לעולם לאיך חיים בחיבור ואהבה לפי החוק ״ואהבת לרעך כמוך״.
כשעם ישראל מצוי בשנאה ובפירוד בין איש לרעהו, מגיעות כל הצרות והמלחמות עליו. רק החיבור בינינו הוא התרופה למצב, רק איחוד בעם יביא שלום עלינו ועל כל העולם.
זה הזמן להתפרץ באהבה ולמחוק חשבונות פתוחים
כל פעם כשבא עלינו כאב גדול, וביתר שאת בזמן מלחמה, מתעוררת השאלה: איך אלוהים, שכתוב עליו שהוא רחום וחנון, רב חסד וטוב ומיטיב, יכול לסבול פעולות מזעזעות כאלו של רצח, הוצאה להורג, ולא רק של חיילים, אלא של תינוקות ונשים, של ילדים וזקנים? איך?
ואין תשובה. אין מילים. כדי להבין את ה"שכל" של אלוהים, את מעשיו ואת תוכן פעולותיו, צריך לגלות אותו בשלמות ככל האפשר: מה מהותו, מהי תכונתו ומה הם חוקיו. מעצם השאלה מתבהרת תמונת מציאות, מתברר האופן שבו ברא ועיצב בעולמו זה כנגד זה את רעיון הצדקה, החיבור והעזרה ההדדית, אל מול האגו, האנוכיות והאהבה העצמית.
להבין את אלוהים אפשר בעיקר כשמתחקים אחרי פעולותיו במציאות, דרך השתוות התכונות אליו, כמו שכתוב, "מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום". כלומר העיקר עבורנו זה ליצור בינינו אותם יחסים וקשרים להיות רחמנים וחַנונים, להיות קרובים וטובים, להיות חברים זה לזה. את החיבור הזה אנחנו צריכים להרגיש בלב, במוח, בכל הנשמה. מלבד זאת אין משהו של ממש שאנחנו יכולים לעשות היום, מתוך המאמץ שנעשה נתחיל לקבל מלמעלה תשובות מלאות, לא רק על היום, אלא על מה שקרה איתנו במשך כל ההיסטוריה, ואפילו נחוש מה שעתיד לקרות.
בהתקרבות הלבבית בינינו תתגלה רשת חוטי הערבות בינינו. יתגלה בחוש שאם מישהו מאיתנו לא בסדר, לא הוא אחראי ואשם אלא כולנו, כולנו, כמו שכתב הרב חיים ויטאל, תלמידו של האר"י הקדוש, "כל ישראל הם גוף אחד, וכל אחד מישראל הוא איבר אחד פרטי, כי זהו הערבות, שאדם ערב בעד חברו אם יחטא. לכן אף על פי שאין באדם אותו עוון, עם כל זה ראוי הוא להתוודות עליו, כי כשעשה אותו חברו, הרי כאילו הוא עשה אותו בעצמו".
זה הזמן להתפרץ באהבה, בשלום, לא לסגור חשבונות אלא למחוק אותם ולפתוח את הלב. זאת תהיה החזרה שלנו בתשובה והמענה על כל השאלות הקשות.
המלחמה היא תוצאה ישירה של השנאה בינינו. עלינו להתאחד באהבה בינינו ולא רק כאחים לעת צרה, ולממש את הייעוד של עם ישראל להיות "אור לגויים", דוגמה לאהבה.
קראו עוד בטוויטר שלי.
