מכונות מסוגלות לכל, מלבד לקשר עם הבורא.
כך בעתיד הקרוב המכונות ובני האדם
יחלקו ביניהם את המחויבויות שלהם.
הקבלה מלמדת כיצד לעלות מעל לאגואיזם בכוח האור העליון ולכוון את עצמך לעבר מטרת הבריאה – החיבור עם כולם ועם הבורא.
עוד היא מלמדת כיצד לראות בכל ההפרעות שמתגלות כמדרגות של התעלות אל עבר המטרה, בדרך אל המעבר לחשבון שנעשה לטובת הקבוצה-העולם-הבורא.
התורה היא מערכת עליונה, והיא דורשת מהאדם להתאים אליה.
להתאמה זו יש תנאים, שאותם עלינו לקיים על מנת להיכלל בתוך המערכת שמנהיגה אותנו, ולהביא את עצמנו לקיום הכלל ״ואהבת לרעך כמוך״. זוהי – מטרת הבורא.
אם אני לא אוהב תכונות כלשהן בעצמי, אין לי זכות להוקיע אותן מהשורש,
אלא עליי ללמוד להשתמש בהן בצורה נכונה, והדבר נכון גם לגבי התכונות הנוראיות ביותר.
עליי לסיים את חיי לאחר שיצרתי קשרים עם הזולת, שבהם מתגלה הבורא. זה הדבר היחיד שנותר אחרינו.
על פי החוקרים: 42.6 מיליון אמריקאים (בגילאי 45+) סובלים מבדידות כרונית. יותר מרבע מהאוכלוסייה חיה בבדידות, יותר ממחצית מהאוכלוסייה – אינה נשואה. האגואיזם סוגר את האדם בתוך עצמו, כמו בתוך כד. אנחנו חופשיים זה מזה ואיש לא זקוק בנו. לאן מכאן?
עליי להסתכל על הכול כעל קול קורא מצד הבורא.
אין בעולם אנשים, אלא מריונטות, שמשחקות לפני
הצגה, שמלמדת אותי להבין את הבמאי שלה.
אם אתה שוכח על כך, ונוקם או נוטר, אתה נכנס אל המחזה
שוכח את עצמך והופך למריונטה.
אנחנו תלוים זה בזה כמו תאים בגוף.
מצבו של כל אחד בנפרד מוגדר על ידי הגוף כולו.
אולם, אנחנו מרגישים שאנחנו עצמאים ונאבקים בעבור חרויות שונות.
אסור לנו לפגוע בקשרים שבינינו, אלא עלינו להיות מותאמים אליהם
ולהרגיש בהם הרמוניה – זוהי מטרתה של התפתחות נכונה!
"ויגבה ליבו בדרכי ה'" – זוהי גאווה רוחנית, שמחה בגין עבודת ה'.
עבודה גשמית דורשת מהאדם להשפיל את עצמו. בעבודה הרוחנית "להשפיל את עצמו" פירושו של דבר להשפיל את האגואיזם שלך, לרומם את "האדם" שבתוכך, עד לדרגת הבורא.
– מה לעשות כאשר פוקד את האדם פחד?
– עליו לתאר לעצמו ש"אין עוד מלבדו", שאין כוחות אפלים, שאין אויבים, אלא רק הבורא בעצמו שמחנך אותו. על מנת שידרוש מהבורא גילוי והידמות אליו. זו הפעולה היחידה שיש לעשות!
אם אני מתקן את עצמי, אני מתקן את העולם הסובב ואני מפסיק לראות בו תכונות שליליות. זה תלוי רק בתיקון שלי, ולא בתיקון האחרים. העולם הוא השתקפות שלי, שמראה לי עד כמה והיכן אני עדיין לא מתוקן. תודה!
האדם לא מקבל כלום מבני האדם, אלא הוא מקבל הכול מהבורא – "אין עוד מלבדו".
לכן תפעל ותחשוב על איך לכונן יחסים הדדיים עם הבורא ולא עם בני האדם. יחסים הדדיים אלו מועברים אליי על ידי הבורא דרך בני האדם (מלאכים-שליחים).
פרדוכס: בתוך תלות ההדדית באחרים,
כשהסביבה קובעת את כל אשר קורה עמי,
אני רוכש תחושה של עצמאות –
מעצמי. זהו החופש!
אם קם כנגדך אויב, נסה לתקן בתוכך את אותן תכונות שעושות אותו לאויב שלך, ואז תפסיק לעורר התנגדות.
תחשוב על איך לתקן את עצמך, שהרי האדם שמולך מהווה השתקפות של הפגמים שבך. כך הבורא מגלה לך את עצמך.
בהיותך קורא פעמים רבות
את שכבר קראת, הינך קורא כאילו היתה זאת
הפעם הראשונה.
כל הנעשה
נעלם…
וזה מביא לידי ייאוש, שהרי
בעולמנו הידע נצבר, ואילו ברוחניות
– מדרגה חדשה,
מתחילה בכל פעם מאפס.
אך זהו סימן להתחדשות
עשר הספירות!
התיקון מורכב
משחזור מערכת הנשמה,
שנשברה במכוון
על ידי חטא אדם הראשון. עלינו
לחבר בין הרסיסים השבורים.
הקושי טמון בכך שלאחר שמחברים חלק,
ועוברים לתקן את החלק הבא,
כל שהיה בעבר נעלם.
שהרי בכל פעם מתגלות
תכונות ורגשות חדשות.
סימן נפלא להתפתחות
רוחנית:
כשבכל יום אני מתחיל
לאסוף מחדש את רצונותיי
השבורים.
חוק הנשמה – הוא ברית בין חלקיה
שכה קשורים ביניהם,
עד כי הברית מושגת אך מתוך
השבירה.
ישנו רק רגע קט – שבו
אין עוד מלבדו
וריק, ואין…
קושי נוסף בעבודה רוחנית טמון בכך שאת "הפאזל" של הנשמה השבורה ניתן להרכיב כאשר רואים את מצבה המתוקן. אולם כיצד ניתן להרכיב את הנשמה ללא דוגמה?
– העניין הוא שהבורא בעצמו מרכיב את הנשמה מחלקיה הנפרדים, עלינו רק לבטל את עצמנו בעבודתו!
עליי להשקיע את המידה השלמה של הניסיונות, של המאמצים (מחצית השקל, סאה) על מנת להגיע לאיחוד בקבוצה עם הבורא. עליי להשתדל, להזיע ולהתנשף כמו ילד שמרכיב פאזל. עליי להשתכנע בכך שאיני מסוגל – ואז מופיעה הבקשה הנכונה – "והבורא יגמור בעדי".
"לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה״.
אני מגלה את התלות המוחלטת שלי בכוח העליון.
אני שמח בחולשתי.
יש בי רק ניצוץ, ״נר דקיק״, שמושך אותי קדימה.
ההתקדמות היא בגילוי חוסר האונים!
רק הבורא יכול לתקן את הכול!
תיקון הנשמה נראה כבלתי אפשרי וכאין סופי. הרי עבודה נכונה מביאה לכישלון ולבקשה לעזרה. ואילו בעולמנו, בקשה לעזרה מעידה על הכישלון בעבודה. בעבודה הרוחנית זה להיפך: ההצלחה – היא בהשגת התפילה של הלב השבור.
ההכרה בחוסר היכולת להיתקן – מביאה לבקשה לבורא, משנה את היחס לעולם: "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים" – דעתם של אלה שאינם זקוקים לעזרה מלמעלה. מי שלומד את חכמת הקבלה מרגיש שהוא חלש – ״התורה מתשת את כוחו של אדם״.
הבורא נתן לנו את הלימוד, על מנת שנוכל לגלות את הנחיצות בו. לכן מאמצינו נקראים "עבודת השם": אנחנו מגלים שהוא המקור לשבירות ולתיקונים כאחד, הוא זה שמביא את העבודה, מקבל את התפילה ומושך לדבקות עימו.
אין מצב גרוע יותר מאשר לא לחשוב על הבורא. שהרי אז הבורא אינו קיים, כביכול. בכך שאנחנו נאחזים בבורא, אנחנו משמחים אותו. העיקר – זו הבקשה לתיקון ולדבקות. בורא נהנה מכך שאנו מכירים בו כמקור החיים!
אין מצב גרוע יותר מאשר לא לחשוב על הבורא. שהרי כאשר אנחנו נאחזים בבורא, כשאנחנו דורשים עזרה, אנחנו משמחים אותו. העיקר הוא שהבקשה תהיה לתיקון.
אין הנאה גדולה יותר לבורא מאשר ההכרה שלנו בכך שהוא מקור הבריאה והכוח היחיד שקיים.
תחילה יש להשיג ערבות בינינו – ואז נוכל לקיים ״מצוות״, כלומר את החיבור בין הרצונות השבורים.
אנחנו נעשה זאת באמצעות ״המאור המחזיר למוטב״, הנקרא ״תורה״, ובתוך החיבור נגלה את הבורא, את מטרת הבריאה.
הנברא – הוא מי שמסוגל להביא נחת רוח לבורא. זה קורה כאשר אנחנו מבררים שאיננו מסוגלים לתקן את הטבע וזקוקים לעזרת הבורא. אנחנו גורמים לו נחת רוח בכך שאנחנו מבקשים ממנו לעבוד. שהרי ברוחניות עצם העבודה היא השכר.
– כמה ניתן לקחת מאוצרות הבורא?
– כמה שתהיה מסוגל לחלק לחברים. זהו המילוי לנשמה.
לאחר שנים של אכזבה
למלא את עצמי,
התגלתה אפשרות
להתמלא
במחשבות "מעצמי לבורא".
במקום, שבו מסתיימת
הדאגה לעצמי בחוסר תקוה,
מופיעה האפשרות
להקדיש את עצמך לדאגה "לבורא"
…ובכך למלא את עצמי?!
…אגואיזם?
לאחר שנים של אכזבה
למלא את עצמי,
התגלתה אפשרות
להתמלא
במחשבות "מעצמי לבורא".
במקום, שבו מסתיימת
הדאגה לעצמי בחוסר תקוה,
מופיעה האפשרות
להקדיש את עצמך לדאגה "לבורא"
…ובכך למלא את עצמי?!
…אגואיזם?
קראו עוד בטוויטר שלי.