אפשר לומר שהחוק הבסיסי בטבע הוא חוק האיזון הכללי. בטבע הכול קשור הדדית ומאוזן. עלינו להכיר את החוק הזה, את חוסר ההתאמה שלנו אליו, ולהביא את עצמנו לקיומו. זה יהיה קיום המצווה ״ואהבת לרעך כמוך״.
גדילת האגואיזם (מצרים), הצדקתו והדחייה ממנו – זהו השלב הראשון של פיתוח ההידמות לבורא, והוא מתרחש מכורח: בני יעקב לא רוצים להתחבר, והבורא מחייב אותם לכך באמצעות רעב (משבר). אנחנו יוצאים ממצרים כדי שבאמצעות החיבור בינינו נצליח באגואיזם.
כשאנחנו עובדים אגואיסטית על החיבור בקבוצה בתחילת הדרך (מצרים), אנחנו משגשגים ברצון ליהנות! אבל באמצעות העבודה בקבוצה והלימוד אנחנו מעוררים את האור המקיף. מתגלה הפירוד, לא ברורים מטרת העבודה, השכר והבנת העולם, ואז אנשים נחלשים ועוזבים…
בדעת של האדם קיימת הידיעה בדבר המדרגה הנוכחית. אבל יחד עם זה, עליו להתחיל להרגיש את המדרגה הבאה, לתאר אותה כניצבת מעל למצבו הנוכחי, כ״אמונה מעל הדעת״, כמדרגה הבאה של הדעת שלו. עלינו לצעוד מהאמונה אל הדעת!
הקבוצה מוערכת רק על פי המאמצים להתחבר. במידת מאמציה, היא מעוררת עליה את כוח התיקון, את המאור המחזיר למוטב. עם תחילת החיבור, הבורא מורגש בה כאור פנימי, כנרנח"י, בהתאם לחיבור ב-125 מדרגות ההידמות לבורא, עד לדרגת החיבור המלאה – דרגת ה"אדם".
הערבות נדרשת כל הזמן, שהרי כל אדם בקבוצה מקבל הכבדת הלב, ואילו כל היתר משתמשים במצב הזה לשם ההתעלות הכללית. ההנהגה העליונה יוצרת הפרעות על מנת לסייע לחיבור בקבוצה. איש אינו יוכל לצאת מירידה לבדו, אלא רק הקבוצה יכולה להציל את האדם מבית האסורים.
אם הבורא לא היה מחליף את פרעה הטוב לפרעה הרע, כלומר לא היה מחליף את המודעות שלנו, את היכולת להבחין בחוסר הטעם שבחיים שבעים, לא היינו יוצאים ממצרים, מהעולם הזה. אולם, האגואיזם מתפתח ודורש ערכים חדשים, "טעם לחיים", מתעורר "רעב במצרים".
נאמר "כי אתם מעט שבכל העמים". הכוונה היא שהנקודה שבלב, ההשתוקקות לגילוי הבורא נמצאת בקרב מעט אנשים בעולם. "אלפים נכנסים ורק היחידים מגלים את האור". נעלבתם? תעלבו על הבורא! שהרי הסיבה לעזיבת הדרך טמונה בקטנות הרצון…
נאמר: "וישמח לבו בדרכי ה׳". דווקא ב"דרכי ה׳", כנגד הגאווה של האדם, גדלות עבודה רוחנית כנגד גדלות החיים האלה, גאווה רוחנית כנגד גאווה גשמית. עלינו לשאוף כל הזמן להגדיל את חשיבות המטרה – גילוי הבורא בתוך האיחוד בינינו.
דווקא ביחס לתנאי ״ויגבה ליבו בדרכי ה׳״, האדם לא מצליח להתגבר על האגואיזם שלו ועוזב את לימוד הקבלה. הוא לא מצליח להקטין את האגו, להעלות את עצמו בהשפעה מעל לקבלה (אמונה למעלה מהדעת), לתת דוגמא לחיבור, לנתינה ולאהבה כלפי החברים, ועוזב.
אירופה כבר אינה מרכז העולם. התלות ההדדית שבין מדינות אירופה היא החולשה שלהן. תאגידים בינלאומיים מפלגים את העולם. פוליטיקה נשענת על כוח. הדיגיטציה של החיים מובילה לשינוי התודעה. עולם מאוחד יכול להיבנות רק על האיחוד מעל לאגואיזם. ורק הקבלה יכולה לתת מענה לכך.
לטהר את הבית, את לב האדם, מכוונות האגו (חמץ), על מנת להביע אהבה כלפי אנשים ודרכם כלפי הבורא – זוהי המשמעות של ניקיונות פסח. שהרי פסח (פה-סח) פירושו "מעבר" ממצב אגואיסטי של אהבה לעצמי בלבד – אל אהבת הזולת.
היציאה מהגלות – אינו מאורע העבר הרחוק, שלא יחזור על עצמו יותר. כל יום עלינו להתעלות במקצת מעל לאגואיזם של עצמנו ולהתחבר בקשרים טובים אחד עם השני. בפסח אנחנו חוגגים את זה שיש לנו כזאת אפשרות!
כשאנחנו מתחילים להתחבר למרות האגואיזם, צורה זו של איחוד מביאה אותנו לפסח – לגאולה מהאגואיזם, מפרעה ששולט על כל אחד מאיתנו. אם אנחנו נצליח לצאת משליטתו, נהיה מסוגלים לאהוב את הזולת – ולזה קוראים גאולה!
אלמלא הצורך בגאולה רוחנית, מצרים היתה גן עדן! יש בה הכול, מלבד הבורא ומלבד המענה לשאלה על משמעות החיים. חסר בה "גילוי הבורא". למען כך אתה מקבל על עצמך את הכלל של אהבת הזולת. ברגע שתשתוקק לכך, מצרים תראה לך כשבי!
מהיום ואילך, כל הפרויקטים יסתכמו בהצלחה רק בתנאי שהם יקחו בחשבון את העצמת הקשר שבין אנשים לרמת חיבור גבוהה יותר מזו שבה הם היו לפני תחילת הפרויקט! על כן צריך לקשור את הפרויקט עם חיבור האנשים – רק אז הוא יצליח.
אנשים יכולים להרגיש את הזולת רק אם הם מעבירים אותו דרך המסנן האגואיסטי שלהם. לכן, הם שופטים את הזולת על סמך הקליטה האגואיסטית שלהם, ולא מסוגלים להרגיש את הזולת כמו שהוא, באופן אובייקטיבי. המקובל יוצא מהאגואיזם שלו ומשיג את הסובב אותו באופן אובייקטיבי, במידת התעלותו מעל לאגואיזם.
קראו עוד בטוויטר שלי.