בורא זו מערכת אלטרואיסטית שלמה. בקשר בינינו אנחנו דומים לה, מרגישים את האידיאל, את ההדדיות, את השלמות של המערכת הזו. אנחנו מחברים בתוכנו תכונות חיוביות ושליליות, שמשלימות זו את זו. כך מתגלה הבורא.
הרגשת האור תמיד מגיעה מתוך הרגשת החושך ומגלה את גדלות הבורא. לכן כל העבודה מתחילה מהרגשת החושך. ותמיד הטוב מתגלה רק מתוך הרע. ודווקא במעבר מהחושך אל האור מתגדל בתוכנו הבורא. והעיקר לא להתייאש בזמן החושך.
קיום האגואיזם הכרחי בעבודה הרוחנית כלפי הבורא. ואם אין אגואיזם באדם, לא יכולה להתרחש בקרבו עבודה רוחנית! שהרי ניתן להתקרב לבורא רק מעל הפשעים. התעלות האדם מעל הבהמה מתרחשת בזכות התפתחות האגואיזם באדם.
משימה ייחודית ומעוררת השראה ניצבת לפנינו: כניסה לעולם הרוחני, להרגשה הראשונה של המציאות העליונה, שנמצאת מחוץ למחשבותינו ורצונותינו הנוכחיים. זוהי ציפייה מרגשת מאוד, השתוקקות על טבעית, לא מהעולם הזה, שהרי אנו נכנסים למצב האמיתי של הטבע.
הכוח האגואיסטי אינו נעלם, אך מתאזן על ידי הכוח האלטרואיסטי, שנוסף אליו. אנו נעבוד עם שני כוחות טבע: הכוח השלילי והכוח החיובי, הכוח האגואיסטי של הבריאה והכוח האלטרואיסטי של הבורא, שמתלבש בנו.
האדם נברא רק מהאגואיזם וכל הרצונות והמחשבות שלו מכוונות רק לשפלות. הוא מגיע להשתוות עם הבורא עם כל הרצונות והמחשבות האגואיסטים שלו – תוך שהוא רק מחליף את הכוונות שלהם מ"לתועלת עצמם" ל"תועלת הבורא". ובמידה בה הוא היה שפל, הוא הופך להיות גבוה!
קבוצת בני ברוך ביררה את השלבים האחרונים, שלפני "לשמה" (השפעה), ונמצאת כעת על סף הכניסה לרוחניות. הצעד האחרון של ה"לא לשמה" והצעד הראשון לתוך ה"לשמה" אינם פשוטים לביצוע – זהו "המחסום", הגבול של העולם הרוחני, אשר מבדיל בין השליטה של האגואיזם לרצון להיות בשליטת כוח ההשפעה.
ידוע שבזמננו נשמות אגואיסטיות יותר נכנסות לתהליך התיקון. לכן שלבי התיקון שלהן ארוכים יותר, והירידות קשות יותר. יותר מכל, הקבוצה חייבת לתמוך בכל אחד ולדאוג למצבו של כל אחד בעת הירידות שלו. נחוצה תשומת לב לחברים!
למרות כל הקריאות ואירועים במסגרת המאבק כנגד האנטישמיות, היא עולה ויורדת, כגלים, לפי חוקי הטבע. שהרי האנטישמיות – זהו חוק טבע, הנובע מההפכיות בין שני כוחות הטבע, ההשפעה והקבלה. האנטישמיות נועדה לדחוף את האגואיסטים לתכונת ההשפעה!
קראו עוד בטוויטר שלי.