קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הבורא עומד על גבול העולם הרוחני ועלינו לשכנע אותו שיכניס אותנו. הוא אינו האויב שלנו, אלא רק מתעקש על התנאי של איחוד, אחדות ועזרה הדדית. עלינו כל הזמן להשקיע מאמצים רק כלפי תנאי זה, תוך חתירה למענה. עלינו להכות ללא הפסקה בנקודה אחת.
ככל שהאדם גדול יותר, כך האגואיזם שלו גדול יותר. על אף האכזבה, עלינו לעזור זה לזה ושוב לעלות, לא לחשוב על חוסר ההצלחות האישיות, אלא על איך לעורר את לב החברים. ואז לא יהיו בעיות. אם אני דואג לחולי של החברים, אני שוכח על המחלה שלי.
איננו מחליפים מטרה אחת בשניה, אלא הן בעצמן מולידות זו את זו: אהבת הבריות מולידה אהבה לבורא, והאהבה לבורא מחייבת לאהוב את הבריות. הן מתחלפות בכל מדרגה, עד שנפסיק להבחין, בין הנברא לבורא, והכל יהפוך לאחד שלם.
ניתן לגלות את הבורא אך ורק בתנאי, שהאדם בעצמו ישתנה ויהפוך לדומה לו. תחליף חלק מהאגו שלך להשפעה, ובחלק ההפוך הזה, תרגיש את פעולות הבורא.
בעזרת המאור המחזיר למוטב, אני כל הזמן מחזק את החלק המתוקן על חשבון החלק המקולקל. וכל זאת בתנאי שאני קשור לסביבה הנכונה, המאפשרת לי להתקדם.
אנחנו שומרים על השנאה ומעליה בונים כיסוי של אהבה. אנחנו זקוקים לשתיהן: "על כל פשעים תכסה אהבה". "תכסה" את השנאה, ולא תהרוס, ולא תהפוך אותה למשהו אחר. הפער בין השנאה והאהבה חייב להישאר, ואז הוא ישמור את החושך והאור.
חילוקי הדעות ביני לבין החבר צריכים להישאר – כל אחד נשאר בדעתו. הדבר החשוב לנו ביותר – הוא להשיג חיבור, ואנחנו שמחים, מכך שהבורא נתן לנו את ההזדמנות להיות יחד. אנחנו מחפשים בינינו את תכונת הבורא, שכוללת את שנינו בתוכה: שני הפכים בשלם אחד.
ערבות – זהו החוק של כל הבריאה, והחוק הפרטי של כל אדם. אם אנחנו מתאימים לחוק הזה, אז איננו טועים ואנו מתקדמים בקו הישר הקצר ביותר למטרת הבריאה. אם אני מפסיק לבדוק את עצמי ביחס לערבות, אז אני מיד נופל, נסוג, וסוטה מהדרך.
במידה שאני מרגיש שחסרה ערבות מצידי, ואני משקיע מאמצים להשיג אותה, מתפלל, נכלל בקבוצה, אז במידה הזו אני מתקדם ומעלה את עצמי מדרך הייסורים לדרך האור.
חוק הערבות, היחס שלי לחיבור, הם שקובעים את כל ההתקדמות שלי, ועד כמה שהדרך שלי תהיה נכונה וישרה, בלי פיתולים ונפילות. הירידה נמשכת שניה אחת בלבד, ואנחנו מיד עושים צעד קדימה – כ"קפאו שד". אני נופל ומתעורר במהירות עצומה.
חוק הערבות פועל בתוך כל הבריאה. גם עכשיו – אנחנו נמצאים במערכת מתוקנת, אבל איננו רואים אותה ככזאת. אנחנו רואים מערכת מקולקלת, משום שאנחנו שופטים אותה מתוך הפגמים שלנו. אנחנו צריכים לראות מערכת מתוקנת יותר ויותר, להתכלל יותר ויותר בערבות, ובזה טמונה כל העבודה שלנו.
אם הקבוצה קיבלה על עצמה תנאי כלשהו להתקדמותה, אז אני יכול להסכים או לא להסכים איתו, אבל עד שלא אהיה שותף לדעת הקבוצה, לא אקיים את חוק הערבות, ולכן לא אהיה מכוון לרוחניות, למטרת הבריאה, למטרת החיים, ולבורא, הנמצא במרכז הקבוצה.
עליי לבדוק כל הזמן עד כמה אני מסכים עם הקבוצה, עם המורה, עם מה שכותבים המקובלים, וכך לכוון את עצמי בצורה יותר ויותר מדויקת לתיקון. זוהי מהות התיקון.
הערבות – זה חוק ברזל של המערכת הרוחנית. הוא מחזיר אותנו כל רגע להשפעה, לאמונה מעל הדעת, לכיוון המטרה, מאלץ אותנו להתכלל בקבוצה ולהכניע את עצמנו בפני העשירייה. כל אלו נכנסים תחת חוק הערבות, במטרה להיות אדם במערכת אדם הראשון.
ההשפעה לאדם חשובה יותר, מההשפעה לבורא. האהבה לבורא מופיעה במידה, שבה אנחנו ממשים את האהבה לזולת – היא מגיעה מהאור העליון, הממלא את הכלים המתוקנים. כל עבודתנו מסתכמת במילוי הנברא.
ספרי החדש "הבחירה היהודית: אחדות או אנטישמיות" יצא לאור. הספר יכיר לכם את הקשר הישיר בין האנטישמיות לבין אחדות העם היהודי, שתועד במשך מאות שנים, כמו גם את הרווח של היהודים והלא יהודים, מהעת שבה תיעלם השנאה כלפי היהודים.
https://t.co/Kfm0Yrhg8k
קראו עוד בטוויטר שלי.
