קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
הכול מתברר במחשבה. הבורא גורם לנו להרגיש שוב ושוב את הפירוד בינינו, ויותר ויותר, ואילו אנו שוב משתדלים להתחבר ולהגיע לאיחוד. בצורה כזאת, אנו מתקדמים בהדרגה, עד שנגיע לסאה שלימה.
הערבות היא המפתח להצלחה, היא הדבר היחיד שחסר במערכת האדם הראשון אחרי השבירה, בכדי לחבר אותה מחדש. כל חלקי הנשמה קיימים, כמו חלקי מנוע. עלינו רק לחבר אותם יחד בצורה נכונה. עלינו לקרב בין החלקים ולהכניסם לעבודה משותפת.
גורל אחד לכולנו, משום שעל ידי הפעולות בקבוצה, אנו מעוררים את המאור הכללי, שמתגלה בקשר בינינו כהרגשת הכוח העליון. הרגשה זו הופכת לקרובה יותר ויותר, שהרי בכל יום ויום, אנו תואמים יותר ויותר לתנאים שנדרשים בכדי להרגיש יחד את הבורא.
צריך לשמוח מכך שהנך רואה את הפגמים שלך על רקע העשירייה. אני כל הזמן מברר מה חסר לי בכדי להיות כחבר זה וכחבר אחר, שהרי "קנאת סופרים תרבה חכמה". לכן יש על מה לבקש עד שהבקשות שלנו יהפכו לתפילה אמיתית.
אנו עומדים לצד האגואיזם בפני תהום, ובצד השני – חירות מפרעה, מהחיפוש אחר רווח אישי. כאשר נרגיש שהאגואיזם מחזיק אותנו בעבדות ונרצה לדלג מעל התהום, לברוח מפרעה, להיות חופשיים, אנו נצעק. ומהצעקה – לגאולה.
הקבוצה העולמית בני ברוך היא אותו חלק של הנשמה הכללית אשר מקבל עכשיו התעוררות מההארה הכללית בעולם. אנחנו התאספנו, ארגנו קבוצה, הרוצה לגלות את הבורא. הבורא מביא את האדם לקבוצה, מניח את ידו על גורל הטוב – וכעת, הבחירה בידי: האם ללכת בדרך האור או הייסורים.
מה הגבול שבין מתיחת ביקורת על ישראל לבין האנטישמיות?
– תיתכן ביקורת, אך רק במידה שאינה ארסית. יש לאפשר לכל מי שקורא לשלום, להביע את דעתו בצורה חופשית. אך לא ניתן להגיע לשלום בדרך של השמדה, ובטח שלא על ידי מסרים אנטישמיים.
מדוע יהודים בארץ ובחו"ל מזדהים עם אלו שפועלים לבצע דה-לגיטימציה למדינתם?
– היהודים מנסים להשתחרר מיעודם להיות "אור לגוים", מחפשים דרכים למחוק ולהסתיר את שורשיהם. אולם לפי חכמת הקבלה שורשם הרוחני הוא נצחי.
בעל הסולם כותב ש"בכל אדם, גם בחילוני, ישנו ניצוץ, המשתוקק לאיחוד עם בוראו. הוא שמעורר את האדם להכרת הבורא או לשלילת קיומו״ – ושני אלה, כמו שכותב בעל הסולם, היינו הך הם.
הניצוץ, ה"נקודה שבלב", קיימים בכל אדם בעולם, ומקורם בנשמה האחת והיחידה (אדם), ועם זאת הוא בולט יותר ביהודים. הלב הוא ביטוי אהבה עצמית או אגואיזם, והנקודה שבלב היא הניצוץ, המשתוקק לאהבת הזולת.
במידת גדילת האגו, מתגבר המתח בינו לבין הנקודה שבלב, ולכן מתפתחת באדם שנאה ודחיה כלפי היהודים. היחסים הפנימים בין הלב לנקודה שבלב, משתקפים כלפי חוץ ביחסים בין ישראל לאומות העולם.
תפקיד עם ישראל הוא להתחבר ולמסור את שיטת החיבור לאנושות. חסרה להם הכרת אצילות תפקידם וגודל אחריותם כלפי העולם. כשהיהודים יתחברו ויפיצו את האיחוד בכל העולם, האנטישמיות, החרמות, וההאשמות יפסקו.
את מקומה של האנטישמיות, ישובו ויתפסו הפאר הנרכש והשפע, שיתפשטו דרך העם היהודי לכל האנושות, ויהפכו את הלכי הרוח האנטישמיים לדבר ההופכי להם – לתמיכה, לכבוד ולפרגון הדדי.
קראו עוד בטוויטר שלי.
