קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
בפסח אוכלים מרור עם מצה לזכר כך שמיררו את החייהם בשאלות של מי? ומה? מפני שהשאלות האלה – בתוך הדעת, הן רציונאליות, ואילו אם הולכים מעל הדעת, בהשפעה – אז אין שאלות ואין מרירות, אלא מתיקות באור החסדים.
בליל פסח אנחנו עורכים סעודה לא לזכר יציאת אבותינו ממצרים, אלא בתקווה לגאולתנו המהירה מעבדות פרעה-האגואיזם, ששולט בנו בכל, ואילו אנחנו מקווים לברוח, מתארים את עצמנו נגאלים ממנו.
פסח מסמל את תחילת התפתחות האדם מדרגת החי. כל ההבדל בין האדם לחי הוא בהשתוקקות להידמות לבורא. בכך נבדל עובד ה׳ מכל היתר. ותחילת ההשתוקקות היא בגילוי העדרה, בגילוי האגואיזם.
שאלה מהשיעור על ספר תלמוד עשר הספירות, חלק א': מה הקשר שבין עבודתנו בעולם הזמני הזה לבין קבלת תגמול נצחי? הרי נשארת הבושה מקבלה? תשובתי היא: העבודה בעולם הזה אמורה להביא את האדם לעולם העליון, להשגת איחוד עם הבורא. ליתר המאמצים שלנו אין כל משמעות.
נאמר שאפשר לקיים את המצוות רק בארץ ישראל. הכוונה היא לכך שקיום המצוות מתבצע על ידי תיקון הכוונה להשפעה ואהבה (ישראל, מלשון ישר-אל, ישר אל הבורא) על כל רצון (ארץ מלשון רצון).
– מהיכן יקחו בני ישראל רצון ענק לקבל את השפע שהוכן על ידי הבורא (אור)?
– על ידי הירידה לאגואיזם (מצרים, האהבה העצמית), השווה בגודלו לאור שהוכן על ידי הבורא. ולאחר מכן, לאחר היציאה מהאגואיזם, הם יקבלו את האור – את גילוי הבורא, את תכונת ההשפעה והאהבה.
כל הבעיות שבעולם נועדו בשביל לדחוף אותנו לאיחוד. באמצעות שימוש בחכמת הקבלה, היהודים התפתחו מהר. אולם הם נעצרו לפני רכישת תכונת השפעה ואהבה. לאחר מכן הם התחילו לערבב בעבודתם את האגואיזם – מה שהפריד את העם לשני מחנות וגרם לחורבן בית מקדש הראשון והשני.
כתוב: "אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולם באגודה אחת". על כן הכרחי: להשתוקק לאיחוד, לגלות שזה בלתי אפשרי, להרגיש גלות בתוך האגואיזם, להתייאש, לזעוק אל הבורא – ואז מתרחשת הגאולה מהאגואיזם בתוך חושך מוחלט!
אור הפסח יכול להעלות עד לדרגת ההשפעה (אמונה) את מי שמוכן למלא את כל ליבו (רצונותיו) באור ההשפעה. כאשר אתה מקבל את תכונת ההשפעה, אתה מרגיש את עצמך כעומד בפני הבורא. אתה מרגיש את גדלותו, ומסוגל להגיע לאהבה לבורא בשני לבבך – רצונותיך.
המנהג שלא לאכול אצל אחרים בפסח נובע מכך שיש איסור מוחלט להשתמש באגואיזם – בחמץ. לכן כל אחד יכול לקחת אחריות על עצמו בלבד. שהרי הדבר תלוי ברגישות להימצאות האגואיזם בתוכי!
בתחילה, בהיותם במצרים, באגואיזם, הם הרגישו שהוא נושא בחובו רק טוב, ולכן לא הרגישו את עצמם כעבדים. אבל אחרי מות פרעה – גדלות האגואיזם בעיניהם – הם הכירו שהם בשבי האגואיזם, זעקו – וקיבלו את הגאולה ואת ההזדמנות להתחבר.
משמעות המנהג לשמור מצות בסתר, בתוך שקית: בליל הבריחה ממצרים, מהאגואיזם, האיר אור עליון גדול – גדול יותר ממה שהאגואיזם היה מוכן לו. אך האגואיזם לא התעורר. על כן יציאת מצרים נחשבת לנס. מכיוון שיציאת מצרים היתה נסתרת מעיני זרים, מהאגואיזם.
עבדות מצרים היא המצב שקודם לרוחניות. זהו הפרוזדור שיש לעבור דרכו על מנת להיכנס לעולם הרוחני. על כן, בהתחלה אנחנו נופלים אל תוך האגואיזם, אל תוך מצרים – ושם מתחילים לברר את הרצונות שלנו, להכין את עצמינו למדרגה הרוחנית.
היציאה מהאגואיזם-מצרים-פרעה לארץ ישראל-הבורא, מתרחשת בדרך ארוכה, דרך המדבר והים האדום (סוף). זוהי דרך ארוכה, מכיוון שהיא מצטיירת ככזאת ללב ולמוח שחושבים מתוך חשבון למען עצמם. אחרי שאדם עובר את הדרך הזו, הוא יוצא מהאגואיזם ואינו יכול כבר לחזור לתוכו.
הרמ"ק (1570-1522) כתב שמכיוון שהיהודים יקימו מדינה משלהם, כל העמים יהפכו לאוייבי ישראל ויכרתו ביניהם ברית להשמידו. ואז תגיע "עת צרה היא ליעקב", אולם הם לא יצליחו להכניעו, שכן "וממנה יושע".
העמים שהסבירו את פניהם לישראל בעבר, יהפכו לאויבי העם, כמו שכתוב בספר הזהר (בראשית, קי"ט), שהבורא יאסוף את כל העמים למלחמה על ירושלים.
ספר הזוהר, דברים, ל"ב: בני ישמעאל יכבשו את ארץ הקודש, לאחר שהיא תהיה ריקה במשך שנים רבות. הישמעאלים ימנעו מבני ישראל לחזור אליה. רבי ישמעאל (המאה ה-1 לספירה): בני ישמעאל מכונים ישמע-אל, משום שישמע האל את נאקת בני עמו מהישמעאלים.
המאורעות בעולם יתחילו להשתנות אם האנושות בעצמה תשתנה. כל אפשרויות ההתפתחות פרוסות בפנינו כל רגע:
מאמץ קטן לכיוון הטוב – והעולם הופך להיות טוב יותר.
מאמץ קטן לכיוון הרע – והעולם הופך להיות רע יותר.
הכול תלוי בחופש הבחירה של האדם.
"המצוות שבתורה, אינם אלא חוקים והנהגות הקבועים בעולמות העליונים, שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמנו הזה. ולפיכך מתאימים תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה" (בעל הסולם).
הקבלה היא לא פחות ולא יותר אלא סדר של שרשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם "גילוי אלקותו ית' לנבראיו בעולם הזה". (בעל הסולם)
קראו עוד בטוויטר שלי.
