קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנו עתידים להיות לכלי אחד ומיוחד, כפי שהיה לפני השבירה, אך נגיע לכך, בזכות כמות "מסכים" אינסופית. היחס לרצון לקבל תענוג יתקן עד כדי כך, שנגיע לקשר אינטגראלי בלתי פוסק.
אני רואה את העולם כפיקסלים נפרדים, כ״מיצג שחור לבן״. ככל שאני מבחין ביותר פיקסלים, ככול שאני מבחין בעוד ועוד צורות וצבעים, כך התפיסה שלנו מדויקת ועמוקה יותר בכל הצירים: עבר-הווה-עתיד, ואני-בורא-הנשמה הכללית. אך כל זה מתרחש לעת עתה בצורה דואלית: על רקע הניגודיות של האור והחושך.
אם אני מבטל את עצמי, תוך סילוק ההבדל בין החושך לאור, ואני חפץ בכך שהחושך יתאם לרצוני החדש, המצויד בצמצום, במסך ובאור חוזר, אז אני משיג את תפיסת המציאות העליונה ומרגיש אותה כמו הבורא.
כדי לראות את המציאות דרך עיני הבורא, נחוצות משקפיים שדרכן ניתן לראות את הנשמה בכל אחד ובכולם יחד כשלמות אחת. צריכים להתאמץ לחשוב על הנשמה הכללית, על כל הקבוצות שלנו, כדי לדלג מעל ההבדלים בינינו, כדי לתקן את השבירה.
כל פרט קיים רק בכדי להצביע על השלם. הצורך בכל אינדיבידואל הוא רק בכדי שיתחבר עם השלם או יצא מתוך השלם ובכך ילמד אותנו את תפיסת השלם הכולל.
הבורא בכוונה ריסק את תמונת העולם האינטגראלית ועשה ממנה תמונת עולם דיסקרטית (בדידה), בכדי שנגיע בעצמנו, על ידי פעולות דיסקרטיות (בדידות), לצורה כללית ושלימה. איננו מסוגלים להכללה שכזו, אך כל פעולה בודדת מצידנו, אף על פי מוגבלותה, מקרבת אותנו לתמונת עולם השלמה.
אנו מגלים את רשת הקשר בינינו, כלומר את הנשמה הכללית, נשמת האדם הראשון, את מבנה הקשרים בינינו, על ידי פעולות. הדבר דומה לכך, שאני מביט במפה ורואה את תרשים הכבישים המקשרים בין הערים. קשר שכזה קיים בין כולנו, קשר שאינו תלת מימדי, אלא בעל כמות מימדים אינסופית.
רשת הקשרים בינינו היא שנקראת אדם. ככל שהנקודות הנפרדות, המנותקות זו מזו, מסוגלות לְכּוֹנֵן יותר קשרים ביניהן, לסלול יותר כבישים ביניהן, כך הן מוסיפות לתהליך בניית המערכת המקשרת הכללית, שנקראת אדם. אדם – הינו התוצאה של מאמציהן.
כמו בחישוב האינטגרל, שבו מוסיפים את השארית לסכום המלבנים, כך גם בעבודתנו, תוספת זו משלימה את אותן הפינות שלא לקחנו בחשבון ולא יכולנו לכלול על ידי השבירה הדיסקרטית (בדידה) שלנו. זה מה שנקרא – הבורא יגמור בעדנו את העבודה הזו, כמ"ש "ה' יִגְמֹר בַּעֲדִי".
אנו מוסיפים כל פעם מלבן קטן, אחד אחר שני. אך מי שעוזר לנו להשלים את כל המלבנים לכדי עקומה חלקה, למדוד את כל השטח, כשאין באפשרותנו להגיע לתמונת מציאות ראלית ואינטגראלית מתוקף צורת חשיבתנו ה"מרובעת", הוא הבורא, שמוסיף את החסר לתמונה.
רק על ידי הקשר בינינו, ניתן להגדיל את רצון העשירייה למימדי שטח של גילוי הבורא. השטח כולו מחולק לפיקסלים, שלא ניתן לשנותם, אלא רק להרבות את כמותם, ובזכות כך להפוך את התמונה למדויקת יותר.
עלינו לבנות כלי חדש. עלינו להבין, שבכל מגע בינינו, אנו מתקשרים עם הכלי הכללי, עם תחום מסוים בנשמה הכללית. כל התקשרות בתוך העשירייה – הינה התקשרות עם כל הכלי הכללי כמו עם כלי שלם. אם אני מתקשר לאירופה, אני משפיע בכך על הקשר עם דרום אמריקה.
אנו רוצים לתאר את קבוצות לומדי הקבלה שבכל העולם כקבוצה אחת, ולדאוג לכולן באופן שווה, תוך התעלות לנשמה הכללית של כל האנושות, של כל בבל. זאת, בכדי לתקן את תפיסת המציאות שלנו ולראות את המציאות דרך עיני הבורא, בצורה אינטגראלית וכללית.
אנו מוסיפים כל פעם עוד פיקסלים לתמונה הכללית, ומקבלים כפועל יוצא מכך תחושות פנימיות חדשות. בגלל התהוותן של תחושות חדשות אלה בתוכנו, תמונת עולמנו מתרחבת כל הזמן. כל פיקסל – הינו חיבור בתוך הכלי העולמי, שמגלה ביתר שאת את צורת הכלי הגדול – את ה"אדם".
הצורות, שבאמצעותן אני מתקשר עם קבוצות אחרות לכלי אחד, אינן קיימות בפנימיותי. אם אנו משקיעים מאמץ ופונים לבורא על פני הדחייה – הוא גומר בעדנו את העבודה הזו. בכך טמונה ההכנה לכנס בולגריה, שחלק ממנו יהפוך לתפילה.
קראו עוד בטוויטר שלי.
