קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
עם תחילת לימוד הקבלה בקבוצה מתברר לאדם שאין לו רצון להתחבר, מתעוררת דחיה (האחים עוזבים את יוסף), נעלם הרצון לחיבור, אבל דווקא זה מכניס את האדם בעל כורחו לאגואיזם גדול (מצרים), מכיוון שהוא מתנגד לו.
מדרש תנחומא: יראיי ה׳ עובדי פרעה לא נותנים לצאת ממצרים. הם מקיימים את המצוות למען עצמם. הישמרו מפניהם, שהרי מבחוץ הם נראים כביכול כעובדי הבורא, אך למעשה הם עבדי פרעה, האגואיזם. חברתם הרסנית לאלה המשתוקקים לצאת מהאגואיזם, ממצרים.
עוד שאל אברהם את הבורא, כיצד יוכלו בני אדם להגיע לאחדות השווה לבורא האחד. הוא קיבל מענה שהדבר יתאפשר רק על ידי הגברת האגואיזם, תחושת הגלות מהאחדות הקטנה שהשיגו. על ידי תיקון האגואיזם הם ידמו לבורא, ישיגו את דרגת בית המקדש הראשון.
האדם נברא אגואיסט, משוקע ברצון למלא את עצמו. אם הוא משתוקק להגיע לכוונה להשפיע, הוא מגלה שאינו מסוגל לכך. אך הוא גם אינו חייב להגיע לכוונה להשפיע בכוחות עצמו, אלא עליו לבקש מהבורא. אלא שהוא יכול לבקש מהבורא רק במידת האמונה בו. ואת גדלות הבורא נותנת לו הקבוצה.
רק עם היציאה משליטת האגואיזם מתחילים החיים הרוחניים. ועד אז, האדם לומד תורה לשם ידע.
התורה מתקבלת ברצון להשפיע (עבד ה׳) ואילו הידע – ברצון לקבל (עבד פרעה). כל העולם הוא מצרים.
היציאה מהאגואיזם היא היציאה לעולם העליון.
למצרים יורדים רק "בני יעקב", כלומר תכונות שכבר נמצאות בהכרת הרע, אבל עוד לא מוכנות לקבלת התורה לשם תיקון הרע שבתוכם, שכן הם טרם רכשו אותו. התכונות הללו זקוקות לאור על מנת לגלות שהן נמצאות בעבדות אצל פרעה.
אברהם שאל את הבורא: "כיצד אדע שזרעי ירש את הארץ?". הבורא ענה שהוא יצר להם את תנאים, את מצרים, כלומר שהוא יגלה בהם רצון ענק ליהנות – רע, פרעה – שיהיה "לעזר כנגדם" לשם השגת מטרת הבריאה.
בני ישראל במצרים זו קבוצה של לומדי קבלה. אי אפשר לבקש על עצמך אלא רק על הקבוצה. כך רוכשים כוונה להשפיע לבורא. מאהבת הבריות לאהבת הבורא. אני מבקש על האחרים במקום על עצמי והפנייה שלי מחוץ לעצמי – היא שנקראת פנייה רוחנית.
המכות שמוציאות אותנו ממצרים, הן המכות שקורעות אותנו מהקבוצה. מכות אחרות ניתנות לנו כדי שנעריך על פניהן את ההשתוקקות שלנו לבורא. אם אינך רוצה לעסוק באיחוד הקבוצה, ידחפו אותך לזה באמצעות בעיות עקיפות. אבל זוהי דרך ארוכה למטרה.
אם הקבוצה חושבת ביחד איך לבנות רשת קשר עוצמתית בתוכה על ידי מאמצים בחיבור ובחשיבות הבורא, אז היא מתחילה לגלות התנגדות למאמציה, מכות מצרים, ומגיעה במהירות לצורך להתעלות מעל לאגואיזם, לצאת ממצרים.
בקבוצה יש לכולם מטרה זהה: לגלות את הבורא במרכז האיחוד בינינו, על ידי השתוות צורה בינינו לבינו. אנחנו=הכוונה אליו. ברגע שאנחנו מצליחים להתחבר לכוונה הזאת, הוא מיד מתגלה. זה נקרא עיבור הנשמה.
עבודת ישראל במצרים היא העבודה על החיבור בקבוצה. אבל החיבור הזה אינו אפשרי במצרים, אלא רק בהתעלות מעליו, בבריחה ממנו. עלינו לגלות שרצינו להתחבר באגואיזם, שאיננו מסוגלים להתחבר, שאנחנו חייבים לצאת מעצמנו.
המעבר של 7 שנות שובע ו-7 שנות רעב נעשה בדמות מאמצים להתחבר שאינם נושאים פרי, אבל בכל פעם אנחנו רוכשים צורך גדול יותר לצאת ממצרים. באמצעות ההשתוקקות המשותפת שלנו, משה שבתוכנו מתבלט, מבין שיש להיפרד מפרעה, דורש לשחרר את העם…
לא יתכן חיבור במצרים, שהרי אנחנו נמצאים בתוך האגואיזם שלנו! וגם אם אנחנו משיגים חיבור כלשהו, אז זה נעשה רק על מנת לגלות במדרגה הבאה שזה היה חיבור אגואיסטי, ולא על מנת להשפיע, כפי שנראה לנו.
שנות הגלות הן מדרגות הכרת הרע – ההכרה בכך שלא ניתן להתאחד באגואיזם. בכל פעם מתגלה כאילו השגנו חיבור, ואז מתגלה שהחיבור הזה היה אגואיסטי, לשם פרעה. על ידי מאמצים ואכזבות אנחנו מתקדמים בדרך הנכונה לבריחה.
קראו עוד בטוויטר שלי.
