בכל הזמנים שנאו את היהודים. השנאה כלפיהם החלה ברגע שהם נפלו מאהבת אחים לשנאת חינם – ברגע זה נולדה האנטישמיות בעולם. שונאים אותנו בגלל היחסים הרעים בינינו, משום שתיקון העולם תלוי בקשר שלנו ויכול להתרחש רק דרכו.
חכמת הקבלה, שיטת תיקון האגואיזם, הייתה נסתרת, כדי שעם ישראל יתערבב עם הרצונות הגשמיים, עם העמים. לשם כך, עם ישראל היה מוכרח לצאת מהקשר עם הרוחניות, מה שנקרא – לצאת לגלות. כך, היהודים התערבבו עם העמים, אך מתקופת האר"י, למן המאה ה-16, אפשר להגיע לתיקון.
דווקא היהודים, מבלי לחשוד בכך בעצמם, נושאים בתוכם את שיטת תיקון העולם – חכמת הקבלה. אין כוח אחר שפועל בעולם, מלבד הבורא. ואם הוא נתן רק ליהודים את היכולת לשנות את העולם, אז במעשה זה הוא הפך אותם, בעל כורחם, לאחראים למצב העולם. לא להאשים, אלא לתקן את העולם!
הבורא משסה את אומות העולם ביהודים ואת היהודים זה בזה, כל עוד היהודים אינם מכירים בכך, שהכוח העליון בעצמו שולט בהם ומחייב אותם, ודרכם את אומות העולם, להגיע לאיחוד.
טיפשי מצד מדינת ישראל, לבזבז לשווא כסף וכוח על תעמולה, בניסיון לשכנע את העמים לשנות את יחסם כלפיה.
הבורא מברר עם האור שלו את שבירות הקשרים בינינו, מעמיד אותנו זה כנגד זה, מגלה את הקוטביות שבנו – את התוצאות משבירת הנשמה, כדי שהנחיצות באיחוד למעננו ולמען תיקון העולם תתגלה בצורה ברורה יותר. האנטישמיות מקרבת בינינו, אך אין זה התיקון!
הדבר, שהיהודי שונא בעצמו, הוא את עצם הקיום של המבנה הרוחני שבתוכו, והוא זה, שנקרא "יהודי" – יהודי, מלשון איחוד.
הוא היה רוצה להראות לעולם: "אני מסיר את התכונה הזאת מעצמי, ועתה אני בדיוק כמוכם" – אבל לא ניתן להסיר את התכונה הזאת! וזה מה שאוכל אותו…
אם היהודים אינם מתקרבים זה לזה באופן מודע, כדי להעביר דרכם את אור הבורא – את כוח האיחוד של כל העמים, את הכוח להתעלות מעל הטבע האגואיסטי של דרגת החי – אזי אותו כוח הטבע, הבורא, מאלץ אותם להתקרב זה לזה, בכך, שהוא מעורר בעמים שנאה כלפיהם – אנטישמיות.
המילה מצווה, שורשה במילה צוותא – קשר בין בני אדם ובינם לבין הבורא. לא קיים אף ציווי של הבורא, מלבד הציווי לקיים מצווה – להגיע לאיחוד בינינו ועם הבורא.
היעדר הרגישות בקרב הישראלים לגל האנטישמיות, שמכסה כבר כמעט את כל העולם, וכמו כן, היעדר הרגישות בקירבם לעוינות של יהודי ארצות הפזורה כלפיהם – מהווה סכנה גדולה לקיומם!
כל ניסיונותינו לשנות את העולם לטובה (שינוי המזון, אנרגיה, טכנולוגיה, פיננסים…) – ייכשלו.
העולם ימשיך להתדרדר מטה. עד שאנו לא נבין, לאחר ייסורים וכשלונות רבים, שעלינו לשנות לא את העולם שסביבנו, אלא את היחסים בינינו בלבד. ונתחיל לעסוק בחינוך עצמנו מחדש.
קבוצת אנשים, הנחשבת לעם, היא קבוצה, שהדבר המאחד אותה הוא הרגשת שותפות אינסטינקטיבית והשתוקקות לקשר, בדומה לאחים, שנולדו לאותם הורים. הרגשה זו לא קיימת בקרב היהודים! במקום זאת, הם מרגישים "אחים לצרה", מחמת השנאה כלפיהם. אם היהודים ישתוקקו לקשר ביניהם, השנאה תיעלם.
בין בני האדם קיים קשר דם, קשר משפחתי – ארצי. וקיים קשר רוחני, בין הנשמות. הוא נולד בקשר בין בני האדם למען גילוי הבורא. כאשר קשר זה נקרע, בני האדם הופכים לזרים. רק שנאה משותפת כלפיהם יכולה לאחד אותם – האנטישמיות.
בהיותו בן 40, אברהם אבינו גילה את הבורא והחל לקרוא לכל עמי בבל לעסוק בגילוי הבורא. כפועל יוצא מכך, מאות אלפי בבלים הצטרפו אליו והחלו להיקרא "בית אברהם". כך נוצרה אומה, שיודעת את הבורא (על פי: רמב"ם, יד החזקה, הלכות עבודה זרה פרק א', א-ט"ז).
דווקא על ידי האיחוד בינינו, אנו בונים את בית המקדש השלישי – האיחוד של כל העמים. העיקר הוא להרגיש את הנחיצות באיחוד, ואילו האיחוד יגיע מלמעלה. בניין האנושות טמון בקיבוץ כל הרצונות לאיחוד. האיחוד קיים ברוחניות ועליו להתגשם במציאות.
שמחתי להיפגש עם תלמידיי בני העדה האתיופית. אני משתתף בכאבם מעמקי לבי. הפצע עדיין מדמם ומפלג את החברה הישראלית. אך יחד עם זאת, אני מקווה שהמחאות ברחובות יוחלפו בדו שיח ובהבנה הדדית. הרי כולנו – משפחה אחת.
קראו עוד בטוויטר שלי.