על מנת שהנברא יוכל להשיג את הבורא, עליו לבנות מעל לתכונה לקבל, לדעת, תכונה להשפיע, אמונה.
הבורא מסייע לאדם בכל שהוא יוצר בו ריקנות. כל שנותר הוא ללכת מעל לריקנות, על ידי יצירת תכונת הגדלות בתוכך, להרגיש בבורא, מעל הריקנות. לרצות להשיג באמונה, ולא בדעת.
זוהר, חיי שרה, כ"א: "אשרי הוא מי שממעט את עצמו בעולם הזה, כמה הוא גדול ועליון בעולם הנצחי. מי שהוא קטן בעוה"ז, הוא גדול בעולם הנצחי.
אין הקב"ה מגדיל, אלא להמקטין עצמו.
אשרי הוא מי שמקטין עצמו בעולם הזה, כמה הוא גדול במעלה לעולם הנצחי!"
בכדי שירושלים תהפוך לבירה אמיתית, למרכז העם המאוחד, עלינו לכבוש אותה בתוכנו, לשוב אל הקשר הטוב, ללמוד להתגבר על העימותים וההבדלים. רק בדרך זו, בחיבור הלבבות, נוכל לבנות את מדינת ישר-אל – המכוונת לבורא.
להיות ברוחניות פירושו של דבר להישאר אדם וללכת מעל לאגו, באמונה מעל הדעת. גם אם האדם יכול לראות את הבורא בדעת, על האדם להעדיף להימצא באמונה מעל לדעת המוצעת לו. ואילו האמונה הופכת למכשיר לגילוי הבורא, שהרי כולו מכוון להשפעה, לדאגה לא לעצמו, אלא רק לבורא.
קו שמאל – מה שהאדם רואה בדעת, החסרונות שלו ושל העולם.
קו ימין – מה שהאדם רואה מעל הדעת, השלמות שלו ושל העולם.
קו אמצעי – כשלמרות מה שהוא רואה בקו שמאל, הוא הולך בניגוד-מעל לדעת. כלומר הוא נזקק לקו ימין ולקו שמאל, על מנת ללכת בקו האמצעי, באמונה מעל הדעת.
בני האדם נכנסו למהפיכה גיאולוגית חדשה שנקראת מהפיכת האנרופוצנטריות – מהפיכת האדם, שבה בני האדם החלו לגרום נזק בלתי הפיך לכדור הארץ.
ניתן להביא את בני האדם לאיזון עם הטבע רק באמצעות תיקון טבע האדם.
השיטה לתיקון טבע האדם היא אחת – הקבלה.
האדם רואה שהעולם רע, אבל עושה מאמצים כדי לרצות לראות את העולם כמו הבורא, שהעולם שלם, שהוא מקבל את הכל מהבורא השלם, כאילו שהוא מרגיש כך בתחושותיו – וכך הוא חש בכוח של חיים ושמח בהתקרבות של טובו של הבורא אל החברים.
התוצאה מושגת באמצעות בקשה לבורא, שיעזור לאדם ללכת מעל הדעת, בשמחה, כאילו השיג דעת רוחנית. ולמרות שהגוף אינו רוצה ללכת בניגוד לדעת, הוא מבקש שמחה, כפי שראוי שתהיה אצל עובד העליון. הוא מבקש שלא לראות גדלות, אלא מבקש שמחה מעל הדעת, כאילו הוא נמצא בדעת.
העולם חי על פי החוקים שלו. אדם המבקש לגלות את הבורא, למרות שהוא רואה שהעולם רע, צריך לראות אותו כטוב – להעביר את חוסר התיקון של העולם מהבורא אל עצמו, לתכונות שלו. הבורא טוב – אני רע (לא מתוקן). לכן אני רואה את העולם ככזה!
ירושלים זוהי העדות למצב הרוחני של העם. זו עיר מורכבת מאוד, שהרי היא מבטאת את היחס האמיתי של הלב של כל אדם כלפי החיבור.
ירושלים יכולה להיות מרכז הפירוד של עם ישראל והעולם או מרכז החיבור שלו.
ישראל זהו עם שמתעלה לקראת השפעה, אהבה לזולת, ערבות, הזדהות.
ירושלים היא הבירה, הלב של העם, פסגת הרוח, ריכוז השליטה על עצמו, מעל לאגואיזם שלו.
ללא ההשתוקקות לחיבור, לאהבת הזולת – ירושלים היא קליפה…
אדם שמתחיל בלימוד אינו מרגיש את ההגדרות הרוחניות. נדרשות שנים של מאמץ, על מנת שהאור יתחיל לעורר בי תחושות.
מהבורא מגיע רק טוב, אבל הוא מורגש באגואיזם שלי כרע.
אך אני מתעלה מעליו אל האור, אל הבורא. כך אני בונה דעת ואמונה למעלה מהדעת.
צריך לבקש לשנות את היחס שלי אל המצב, ולא את המצב עצמו.
כלומר עליי להסכים עמו באופן מלא ולא לדרוש דבר.
אם המצב הגיע מהבורא – איני זקוק יותר לכלום.
הדבר היחיד שבו אני מחזיק הוא שהמצב נשלח מהבורא ולכן איני מצפה לשינויים.
המצב הרוחני צריך להיות בהקרבה עצמית כנגד כל הרצונות, ללא שכר, תכלית, ותועלת. האדם מתייגע מתוך הקרבה עצמית, כנגד הגיון כלשהו. כמה שמשקיע יותר מאמצים, מזמין ייסורים, וכשמגיע ל"סאה", הבורא מרחם עליו ונותן לו טעם בעבדות.
צריך לרצות להתבטל, לוותר על כל הרצונות, מלבד הרצון להגדיל את הבורא. לבקש מהבורא להיות כזה. כשרואים את התנגדות הגוף יש לוותר על הרצונות שלו, לבקש מהבורא לבטל את כל הרצונות העצמיים. זוהי כבר תפילה שלמה, משום שמבקש לבטל את עצמו בשלמות.
גילוי הבורא אפשרי רק לאחר הסתרתו, כשההסתר חשוב כמו הגילוי לפי מידת השמחה.
הסתר=גילוי רק עם הכוונה "למען הבורא". במידה שליהנות לבורא הוא הדבר היחידי שקיים, גם בהסתרה, ללא סמיכה, בחשכה, במצב הנמוך ביותר של המלכות בעולם העליון.
קראו עוד בטוויטר שלי.