קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
צמצום א' – פירושו לעשות את עצמך כביכול נייטרלי, כמקבל את שני הכוחות "לקבל" ולהשפיע" מהבורא – ואני רוצה להיות ביניהם ולהשתמש בשניהם רק לטובת הבורא. כלומר הכוונה להשתמש בשני הכוחות האלו לטובת הבורא קובעת את כל החשבונות והפעולות שלי.
העולם העליון (הרוחני) נמצא ומורגש לא במקום אחר כלשהו. הוא מורגש במקום העולם שלנו, במקום ברצונות לטובת עצמי – ברצונות "לא לטובת עצמי, לטובת הזולת". לא צריך לעבור לשום מקום, אלא רק לשנות את היחס שלנו לעצמנו, לזולת, לעולם.
הדרך הטובה והבטוחה ביותר לתקן את עצמך היא דאגה לתיקון החברים. שהרי אז אינך חושב על עצמך, אינך נופל, אלא להיפך, אתה מזמין את האור המתקן – והוא עובר תחילה דרכך ולאחר מכן לחברים, כמו שנאמר "כל המתפלל על חברו נענה תחילה".
כוונת הבורא היא להנות לנבראים. ואילו האדם רוצה להנות לבורא. האדם מקבל ת הכוח הזה מהבורא ונלחם עם הבורא. שהרי הבורא רוצה להנות לנבראים, ואילו אנחנו נלחמים כנגד הבורא, כנגד האגואיזם שנברא על ידו. אולם דווקא מכך הבורא נהנה.
האדם בעצמו לא יכול להחליף את התפיסה האגואיסטית לאלטרואיסטית, את העולם הזה לעולם הרוחני. לכן הוא מבקש על כך מהבורא. כל שינוי בין העולמות תלוי בשינוי כוח ההנהגה מאגואיסטי לאלטרואיסטי. זוהי הבחירה שלנו: מי מנהל אותנו – פרעה או בורא.
חשיבות העבודה הרוחנית היא דווקא כאשר האדם מרגיש את עצמו כאפס, כשרואה שמבטל את כל כולו ובכל, ואין כבר שום שליטה של האגואיזם – אז הוא נכנס לרוחניות.
(לפי בעל הסולם שמעתי יט')
בקשה, תפילה, חשובה יותר מהמענה עליה. כיוון שבעת הבקשה שלו, האדם נזקק לבורא, מצפה לחסדו, נמצא קרוב אליו. ולאחר שמקבל את הרצוי, מאין ברירה הוא מתרחק מהבורא (לפי בעל הסולם, שמעתי, יט').
האור שמילא את נשמת האדם הכללית עזב אותה ומוכן לעורר מבחוץ לתיקון את הרצונות הלא מתוקנים, ולאחר מכן למלא אותם במידת האיחוד ביניהם, כפי שזה היה לפני השבירה. התיקונים אפשריים רק דרך האיחוד, עד שנפסיק להרגיש שמפרידים אותנו הגופים – האגואיזם.
צריכים להראות זה לזה דוגמא לתמיכה בחברים. החבר לא יכול להיות פחות חשוב בעבורי מהבורא. זוהי בדיקה מדוייקת. הרי האיחוד שלנו צריך להיות מותאם לאור המוכן למלא אותו. לכן כל חבר צריך להיות חשוב עבורי כבורא.
אם אין שנאה – אין אהבה. אין התרחקות – אין התקרבות. כפי שכותב בעל הסולם באגרת בנוגע לאופנים. לכן צריכים להשתדל לגלות בין החברים בקבוצה סימנים של התרחקות ובחיבור מעליהם לבנות את ההתקרבות, את הכלי הרוחני.
אם הקבוצה מתקדמת בצורה נכונה, לעבר ברית גדולה יותר ויותר, אז הבורא מייצר ביניהם מכשולים גדולים יותר ויותר. כאשר הם מבינים שהכל מגיע מהבורא, הם מבקשים ממנו להתגבר עליהם בגדלותו – וכך גדלים מעל האגואיזם הגובר ביניהם. מי שגדול יותר בהשפעה, האגואיזם שלו גדול יותר.
עלינו להתחיל לשלוט במחשבות וברצונות עד להכרה בכך שהם מתקבלים מבחוץ, מהבורא, שהרי מלבד האדם קיים רק הבורא. לאחר מכן עליי להפריד את עצמי ממחשבותי ומרצונותי, מתי שזה אפשרי. עלינו להכיר שישנן תקופות, שבהן המחשבות והרצונות שולטים בנו בהתאם לרצון הבורא.
כשאני מגלה שהרצונות והמחשבות שמתגלים בי מגיעים מהבורא, ששולט בי ללא הכרתי, ואני יכול להכיר בכך רק בדיעבד. לאחר מכן אני עושה מאמץ להחזיק בהכרת שליטת הבורא בתוכי. ואז אני מחליף את המאמצים האלה בבקשה – בתפילה לבורא, שלא להתנתק ממנו, אלא להתנתק מהכנעה עיוורת, לא מודעת, כלפיו – מפרעה.
אם האדם מארגן סביבה, שדרכה הוא מקבל רצונות ההפוכים מטבעו, אז הוא יכול לעצב בקשה לבורא שיתן לו רצון להשפיע. והבורא יתן לו טבע שני, יכולת להשתמש ברצון ליהנות בכוונה על מנת להשפיע. כך האדם הופך להיות דומה לבורא.
קראו עוד בטוויטר שלי.
