במרחב הרוחני שוררת מערכת של 10 = 1, ואילו פחות מ-10 – לא קיים. הבורא אומר: "באתי, ואין איש". פירושו של דבר, שיש אנשים, אבל הם לא מחוברים, כאחד. לכן אין ביניהם תכונה רוחנית והקבוצה אינה קיימת מבחינה רוחנית.
במחשבת הבריאה טמונה כל תכנית התיקון עד למצב הסופי. אבל ללא ההסכמה שלנו, המערכת אינה נכנסת לעבודה. איננו יוצרים דבר חדש, שכן "אין חדש תחת השמש", אלא אנחנו משיגים ומכניסים לפעולה את שלבי התיקון. החידוש במערכת זה אני, ששולט בתיקון.
במצבה ההתחלתי של נשמת אדם הראשון, עוצמת הקשר בין חלקיה היא בדרגת נר"ן, קטנה פי 620 מהמצב הסופי המתוכנן, שכן חלקיה היו קשורים רק ברצונות של השפעה. אנחנו, לעומת זאת, משיגים את הקשר המלא של כל 600 אלף חלקי הנשמה עם הרצונות של הקבלה ומגלים בהם את אור הנרנח"י.
תחילה מערכת הנשמה הכללית של אדם הראשון נשברה והתפצלה לחלקים. החלקים האלה, אנחנו, צריכים לחפש כיצד להתחבר שוב. בכל חלק שנשבר, במקום האור נשאר חלק מהמסך, ניצוץ, שמושך אותנו לעבר החיבור. עלינו "לנפח" אותו ולהתחבר.
ניצוצות חלקי הנשמה נעים זה לעבר זה ומתאחדים למשפחות, לקהילות, לעמים, שביניהם נוצרים קשרים ובעיות. הם ממציאים לעצמם דתות, מדע, תרבויות. בסופו של דבר הם מתחילים להרגיש שדבר לא נותן להם את החיבור הנכון. כך מגיעים לקבלה.
האגואיזם הגדל ללא הרף מביא את אירופה לחוסר יכולת להגיע להחלטה משותפת. אירופה שאפה לחיבור, ואילו כיום מתגלות בקרבה נטיות לאומניות. גרמניה מלאה בפליטים ובפחדים לאבד את היציבות ואת הזהות. האירופאים מאבדים את מקומם בעולם.
בכל הזמנים לאנשים היתה מטרה לבנות עתיד טוב יותר. לשם כך אנשים התחתנו, למדו, בנו. העיקר הוא שהאנושות תכננה תכניות! כיום, מדברים על סוף העולם, לגיבורים נחשבים אנשים שמבצעים פיגועים, והדמיון פורח – בעת השימוש בסמים. העתיד נעלם. מציאות שכזאת מתאימה לחיות, אך לא לבני אדם.
קראו עוד בטוויטר שלי.