אם אסכים לכך שמצב חושך שלי – הוא חלק מהרגשת המציאות, בשווה לאור, נעים/לא נעים, טוב/רע – אאזן את עצמי בצורה נכונה ואוכל להישאר כנברא עצמאי, שמתקדם לקראת מטרת הבריאה בקו האמצעי, כלומר לדביקות עם הכוח העליון.
אל תתייאש מכך שאתה נזרק מתפיסת מציאות אגואיסטית לתפיסת מציאות כביכול אלטרואיסטית. דווקא חיבור הניגודים מביא לגילוי המציאות. צריך להתרגל לניגודים בסבלנות, תוך כדי גילוי יתרון האור מהחושך – עד להרגשת המציאות.
"בצילו ישבתי ופריו נעים לחכי" (שיר השירים).
כשאתה נמצא "בצל" אתה יכול "לטעום" הפרי בתכונת ההשפעה ולהרגיש את טעמו בהרבה מונים מעל לניצוץ האור שמורגש בתכונת הקבלה. ברצון לקבל אפשר לתפוס ניצוץ בלבד, ואילו בהנאה מהשפעה – פי 620 יותר, אור נרנח״י.
בכל 125 מדרגות סולם התיקון, אנחנו רק מבטלים את עצמנו, מתוך שאיפה למצב האפס, העובר, על פני כל המצבים המשתנים. כתוצאה מכך שהקבוצה עושה מעצמה אפס, היא גדלה עוד ועוד בקשר שלה, ומגלה בתוכה את כל מערכת הבריאה.
ניתן להתכלל במערכת העליונה רק אם תקטין את עצמך, ותפתח את תכונת ההשפעה. הכלי גדל בערך הפוך, מאפס ובדרגות גדולות יותר ויותר של ביטול.
הסימן לחושך הוא "השמחה שבריקנות". להימצא בתוך העליון פירושו של דבר להשתחרר מהאני שלי, לספוג את העליון מבחוץ, ולא דרך האגואיזם.
קראו עוד בטוויטר שלי.