קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אנחנו תומכים זה בזה, כדי שכל אחד לא ישכח שלפניו נמצא "שדה אשר ברכו ה'". ואנחנו נכנסים לשדה הזה וכל אחד מאיתנו יכול – על בסיס תנאי הערבות ההדדית – להיכנס לעולם הרוחני.
היחס שלכם לחברים, האופן שבו אתם מתארים את החברים – זוהי דמות הבורא שבתוככם.
הבורא מציל אותי מהאגואיזם, אם אני מציל אותו.
אבל אני לא תלוי באחרים, אם אני מקיים את הערבות.
כל היתר – זה הבורא – התנאי לקיום הערבות ההדדית.
בקיום הערבות ההדדית, אני צריך לסמוך רק על עצמי ולא צריך לצפות לאותו הדבר מהחברים.
הם אפילו יכולים לעמוד בדרכי בקיום הערבות.
שהרי זהו תנאי שהוצב לי על ידי הבורא.
שהרי אין עוד מלבדו.
אדם אחד לא יכול ליצור מערכת אינטגרלית. אבל אם הוא יאסוף אנשים במאמציו, אז הוא יגלה, שהמערכת כבר מוכנה. כשאנחנו מתקרבים אליה, אנחנו מגלים את תנאי השתוות התכונות והחיבור בינינו לגוף אחד – לנשמה.
עד כמה שבעולמנו האגואיסטי אנחנו הפוכים זה לזה, לא יכולים לסבול זה את זה, כל העת מתנגשים זה עם זה – עד כדי כך אנחנו, במידת גילוי הערבות, הקשר הרוחני ההדדי בינינו, כשכולנו נשתלב זה עם זה, נגלה שכולנו משלימים זה את זה!
הערבות ההדדית היא התכונה היסודית ביותר של המערכת האינטגרלית – חיבור הנשמות הפרטיות לכדי נשמה אחת, למערכת אחת של אדם הראשון, כמו בגוף חי. כולנו קשורים הדדית, כל אחד עם כל אחד. רשת הכוחות שמחברת את כולנו בינינו – זה הבורא.
תכונת רשת הכוחות שקושרת את הנשמות הפרטיות לכדי נשמה אחת של אדם הראשון – זו הערבות ההדדית.
מה ההבדל בין הערבות לבין הבורא?
הערבות זה החוק של ההדדיות, של הקשר בין הנשמות.
הבורא – זו תכונת ההשפעה והאהבה, שמתגלה בערבות, בקשרים שבינינו.
הערבות ההדדית זה הקשר בין הנשמות, ואילו הבורא זה האור שבתוכה.
הערבות: אתה עוזב את האגואיזם שלך ורוכש גוף רוחני משותף.
בעולמנו אנחנו מופרדים זה מזה על ידי האגואיזם, ואילו בעולם הרוחני אנחנו מתחברים בהרמוניה בערבות ומגלים את הבורא.
איש אינו רע. הוא אינו רע במהותו, אלא רק בכך שהוא לא רוצה להתחבר עם הזולת. רק בכך טמונה התכונה השלילית של האגואיזם, של הטבע שלנו – רק בשלילת הקשר בינינו. העיקר זה לחשוב על הקשר, ולא על עצמך באופן אישי.
כל אחד הוא כפי שעשה אותו הבורא! אין לנו לתקן את עצמנו אלא את הקשרים עם הזולת. מציאת הקשר הנכון בינינו – זוהי כל העבודה הרוחנית שלנו: לברר בעצמנו ולבקש מהבורא להראות לנו איך הוא יצר את הקשרים האלה, בהשפעה (חסדים) ולקבל על מנת להשפיע (חכמה).
אנחנו חייבים לברר שאיננו יכולים להתקרב בינינו, שאיננו מסוגלים להתגבר על האגואיזם בכוחות עצמנו. אנחנו חלשים ואיננו חפצים בכך. אבל למרות זאת, עלינו לבקש מהבורא: "למרות שאיני רוצה בכך, אבל אתה תתקן אותי. האגואיזם – הוא הטבע, אתה יצרת אותו. לכן אני יכול לבקש ממך, שאתה תתקן אותו".
יש רק בעיה אחת בערבות – להכיר בכך שהקשר בינינו הוא הבורא. וכל "יתר" הבעיות – ניתנו כדי לדחוף אותנו לגילוי ולתיקון הקשרים שלנו עם הבורא. הקשר הזה פותר לחלוטין את הכול. אני בונה את הקשר – וזה הבורא!
האגואיזם מבודד את האדם מנשמת אדם הראשון.
הנשמות קשורות ביניהן, והאגו, כמו קונכיה, סוגר את האדם כאילו היה בתוך מומיה.
אם אתה יוצא מתוכו, אתה מגלה את הקשר עם כל הנשמות ומגלה את הבורא – את החיים העליונים, הרוחניים והנצחיים שלך.
אנחנו מפנים אל הבורא את הדרישה לתקן אותנו, מחייבים אותו לתקן את הקשרים בינינו. זה נקרא "נצחוני בני". אנחנו חייבים להימצא בדרישה הזאת אל הבורא כל הזמן, עד שנגלה את האגואיזם. אין לנו לפחד ולא להתבייש, לבקש כמו ילדים.
חוטא זה אדם שאינו מבקש בעבור האחרים.
האדם נידון רק על פי ההשקעה שלו בהתקדמות הנשמות אל הבורא.
עד כמה שהאדם מסוגל לבטל את עצמו בפני המורה שלו – הוא מבטל את עצמו בפני הבורא.
המפתח להצלחה הוא לקבל את חשיבות המורה ל… במקום החשיבות שלי ולבצע את זה.
עליך להכיר בכך שאם אינך מקשיב למורה – אתה קורע את חוט הקשר שלך עם הבורא.
קראו עוד בטוויטר שלי.
