המדינה שלי היא המשפחה שלי

שאלה: איך אפשר לבנות איחוד בעולם כל כך רבגוני?

תשובתי: צריך להיות כאן עיקרון חדש: איחוד מעל לכל ההבדלים. אנחנו לא מנסים לתקן את ההבדלים שבינינו, ולא יורדים לפרטים של הפלגים השונים והמפלגות השונות. במדינה אחת יכולים להיות המון עמים ותרבויות, אבל זה בכלל לא מפריע לנו. ההיסטוריה של אירופה, למשל, מלאה במלחמות, שנאה וטענות הדדיות של מאות שנים. אבל מעל לכל המחלוקות והמריבות אנחנו פותחים מטרייה של חיבור. אנחנו יודעים שכולנו שונים, ואנחנו עובדים ברמה גבוהה יותר.

זאת צריכה להיות גישה שיטתית, ברמה של תוכנית מדינית: אנחנו מצמצמים את הקצוות מלמעלה ומלמטה ומגיעים בהדרגה לחלוקה צודקת ושווה. אפילו אם זה יקרה בעוד מאתיים שנה – לא חשוב. העיקר שהתהליך יתחיל. ולפני הכול, צריך להעלות את כל העניים מעל לקו העוני. בואו נדאג לזה.

דרוש כאן חינוך. אם נתחיל לחסוך בגבולות המדינה, בדיוק כפי שאנחנו חוסכים במשק הבית, אנחנו לא נצטרך יותר מזה. זה יספיק כדי להוציא את כולם מהעוני. בקשר למשאבים הכלכליים ישנם נתונים מאוד מעניינים: לדוגמא, 17% מהמזון שמיוצר נזרק בתוך אריזות הייצור.

לכן, כל העניין הוא ביחס: אם נדאג ל"מטרייה" הכללית – אז כבר נעשה סדר. צריך רק לשנות את הגישה: המדינה היא המשפחה. במשפחה אני חוסך, דואג, שומר, תומך ומוותר… כך צריך לחיות ברמה המדינית, אבל רק ללא בידוד וטפילות, ללא בזבוז ופרוטקציה. כולם שווים, וכולם מתחברים לקו הכללי.

שאלה: האם החיבור הזה יכול להתחיל מישראל?

תשובתי: לא רק יכול, אלא חייב.

מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", 16.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
העולם החדש זקוק לכלכלה חדשה
סוד ההצלחה: ישיבה סביב שולחן עגול
משלטון מאונך לעולם עגול