ההבדל בין אבן דוממת וזרע חי

כל הלימוד והעבודה שלנו מוקדשים לבירור החיסרון שלנו, לבירור המטרה שלנו בחיים, לאיזה מצב הוא יוביל אותי, מי אני רוצה להיות. זה כל האדם. הכול נקבע רק על ידי החיסרון שלו, אבל רק מה שנוסף למה שקיבלתי מהטבע.

אם סתם כך מתעוררים בי רצונות ללכת לאן-שהוא, לעשות משהו בקבוצה, להתחבר עם החברים – אלה לא רצונות שלי. אני נכללתי בחברה שמשפיעה עליי עכשיו על ידי הרצון שלה ללכת למדבר, ואני מתפעל מהם, אבל זה לא אני. בזה אני דומה לאבן. האם היא מקבלת משהו מהסביבה? – כמעט כלום.

אבל אם אני רוצה להשקיע את הכוחות שלי ונמצא בסביבה הנכונה, אז אני מתחיל לצמוח בתוכה, כמו זרע שנשתל באדמה, שממנו יצמח עץ שלם. אני צריך רק להוסיף את המאמצים שלי מעצמי, ולא סתם לחכות עד שהסובבים יעירו אותי.

אני מעורר את עצמי ואת האחרים. אני מעורר אותם בכללות, כדי שהם ישפיעו עליי. ומה שאני אקבל מהם – זה יהיה הכלי הרוחני שלי. כלי רוחני מקבלים תמיד מהסביבה, ותמיד בזכות ההתעוררות של האדם עצמו, שעובד עבור החברה.

ישנם כאלה שנמצאים בחברה אך לגמרי מבודדים מהאחרים, כאילו הם הקיפו את עצמם בסרט בידוד. אז איזו תועלת הם יכולים להפיק מהסביבה הזאת? במקרה כזה, לא ייווצר באדם כלי רוחני. הוא יתפעל יחד עם כולם ממצב הרוח הכללי שהסביבה תעביר לו ותסחף אותו אחריה. אבל הכלי הרוחני הפרטי שלו לא יתפתח.

מתוך שיעור על ספר הזוהר, 16.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
מההצתה הראשונית לבעירה תמידית
מזרע יבש מבשיל עץ נושא פרי
שתול את עצמך בקרקע פורייה