המדד של העבודה הפנימית

"ויעשו בני לוי כדבר משה ויפל מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש: ויאמר משה מלאו ידכם היום ליהוה כי איש בבנו ובאחיו ולתת עליכם היום ברכה." (תורה, ספר שמות, פרשת "כי תשא", פרק ל"ב, פסוקים כ"ח – כ"ט).

מדובר על כך, שהאדם מבטל את כל הרצונות האגואיסטיים שלו, עד כמה קרובים אליו שהם לא יהיו, ונשאר בלי כלום. הוא הולך אחרי משה, שפועל רק בעל מנת להשפיע.

תכונת "משה" מעלה אותנו מעל לחיים הרגילים, הריאליים ומלמדת איך לשנותם, כי הכול צריך לעבוד למען הרוחניות, להשפעה, לדאגה לאחרים.

אדם צריך להתקיים רק למען האחרים. המאבק השיטתי, הבירור שמכוון להבדלת כל הזרעים האגואיסטיים שאותם צריך לשנות זאת עבודה ענקית, מפרכת וכואבת, שטוחנת אותנו בתחנת קמח ומשנה אותנו. זה מאוד לא פשוט כל הזמן להסתובב בין אבני הרחיים שחותכות אותך בבשר החי, ובו זמנית לסובב אותן בעצמך ולהלל את העבודה הזאת.

אבל כל זה דרוש כדי להתכוונן בצורה נכונה להשפעה ואהבה. ברגע שאנחנו מתכווננים בצורה נכונה, זה נהפך לתענוג עילאי, אבל אם סוטים אפילו במקצת, אז זה הופך לייסורים נוראיים. כי ברגע שאנחנו מתנתקים מעצמנו, אנחנו מייד מתחילים להרגיש את המצב העליון, ואם לא, אז מייד נכנסים לתוך עצמנו, לתוך האגו שלנו.

ודאי, טוב שיהיה מדד מדויק של העבודה הרוחנית, אבל הרי לא כל כך פשוט לעשות זאת, מפני שאצלנו הכול מטושטש ברמה של ההרגשה, ההכרה, הבירור, ברמה של העבר, ההווה, העתיד. איזה מן ערפול כל הזמן רודף אחרי האדם: איפה הוא, בתכונה "למען עצמו" או "למען אחרים"? כל הזמן מתרחשים בתוכו בירורים פנימיים.

מתוך התוכנית "סודות הספר הנצחי", 11.09.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מגוון רצונות
נקודה נסתרת בתוך אוסף הרצונות הגשמיים
מוליך דרך המדבר אל הארץ המובטחת