המגמה של זמנינו

שאלה: אם אנשים יאלצו לשבת על ספסל הלימודים מתוך הכרח, כדי נניח, לקבל ארוחת צהריים, איך הם יוכלו להגיע לבורא? על ידי המקל?

תשובתי: ודאי! האם אנחנו לא הגענו אליו על ידי המקל?!

תסתכל על אלה שיושבים לידך. האם אתה רואה פנים שמחות של אנשים? תביט על הפרצופים החמוצים האלה. מה מחזיק אותם עכשיו אצלכם, ומחייבם ללכת בלילות לשיעורים? רק מה שמעורר בהם רצון, נחיצות, חסרונות, לא חשוב אילו.

או שאנשים יתחילו להתמסטל מסמים, או שיאלצו לעסוק בחיבור.

אנחנו צריכים להבין, שהמגמה בכל מקרה תישמר. העָם יתחיל להרגיש מכות, שלרפא אותן אפשר רק בחיבור ובאיחוד. האגו המתפתח יתחיל להתגלות בנו בצורה יותר ויותר מוחשית, ככוח שמכוון נגד עצמו. אנחנו נרגיש יותר ויותר את ה"התאבדות" שלו, שעל ידו הוא מראה לנו שאסור להשתמש בו.

בסופו של דבר אנחנו נבין, שהעיקר זה להיפטר מהאגו, ובזה הוא עצמו עוזר לנו! בהדרגה הוא יהיה יותר ויותר מנוגד לאור, ולכן יוצא, שמצד אחד אנחנו מתפתחים, אבל מצד שני, כל הזמן מרגישים את השליליות של ההתפתחות שלנו.

מה גם, שהשליליות של ההתפתחות לא תישאר באותה הרמה, אלא כל הזמן תעלה איכותית: אנחנו הופכים ליותר חכמים, נבונים, מנוסים ולכן מתחילים לתפוס ולברר את ההתפתחות שלנו מנקודת מבט אחרת לגמרי.

אם לפני 20 שנה חווינו איזה שהן מכות, אז לא הבנו מהיכן הן באות וחשבנו שהעיקר זה התפתחות הכלכלה: כמה אחוזים אנחנו מבזבזים לדבר זה או אחר ובהתאם לזה החשבנו את החיים ליותר או לפּחות מוצלחים, אז היום כבר הפסקנו לספור אחוזים. היום רבים כבר מבינים, שהאגו עצמו מאלץ אותנו "לאכול" את עצמנו, כלומר מגיעים ל"הכרת הרע".

מתוך שיעור בנושא "הפצה של השיטה האינטגרלית", 17.10.2013

ידיעות קודמות בנושא
כבול בתוך האזיקים של חובות האגו
משבר: בחיפוש אחר הפתרון
ללא בלמים

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest