קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
מתוך מאמר של בעל הסולם "אחור וקדם צרתני":
"הדרך הנרצה מהאדם הוא ג' בחינות: הכנעה, הבדלה, המתקה, פירוש, "מארת חסר כתיב", כי האור של העוה"ז מתוך החושך נברא, "כיתרון אור מתוך החושך" – ו"נר בצהריים – מהו מועיל", וביום לא עולה אורו. וז"ס הקליפה קדמה לפרי, ולכן הנעשה שותף לבורא במעשה בראשית, הוא מוציא את האור מתוך החושך, דהיינו שמסתכל בעצמו כמה חשוך ומבוזה הוא לפני הקדושה של מעלה, והאיך לבוש בבגדים צואים, ובזה האור מוקף ובתשומת לב לשאלת השי"ת, "ליראה את ה' הנכבד והנורא", הוא מתחזק בכח גדול להכניע את הרע שבקרבו. עבדא בישא ושפחה בישא שיהיו נכנעים תחת גבירתה השוכן אתם בתוך טומאתם, עד אשר ירגיש בנפשו שההתעוררות לחיצוניות עבר ובטל ונכנע מאד, ואז יזכה לבא לבחינת "הבדלה", להבדיל בין האור ובין החושך, ולא יחליף ולא ימיר רע בטוב ולא טוב ברע. ואם המיר ימיר, דהיינו, התעוררות היצר ההכרחי לו, יהיה קודש בלתי לה' לבדו, שזו בחינת "המתקה" סוד השתוקקות לה', בסוד אהבה האמיתית, שבחינה זו באה אחר שיבדיל בין טוב לרע, בין רוממות הבורא ית' ושפלות עצמו, ויקיים בעצמו ובערת הרע מקרבך, כי יבוש מאד מפני עושיה, אז יזכה להמתיק ג"כ את השירים דיצר שלו, שאי אפשר לבער אותם, ומעלה אותם לשורשם האמיתי."
כאן שוב מוזכר העיקרון הגדול והעיקרי שכל כך קשה לנו להשלים איתו. בעולם שלנו זה לא כל כך בולט שהטוב נבנה רק על גבי הרע. לפעמים כך באמת קורה, אבל לא רואים בזה דפוס קבוע.
בעולם הזה אנחנו נמשכים לטוב ולא מודעים שהוא נבנה על הרע, כי ודאי שהקשר בין ענף ושורש הוא נשמר. ללא רעב אין תיאבון, וללא תיאבון אין תענוג מהסעודה, וכך זה בכל דבר ממש. אנשים משלמים המון כסף ומשקיעים הרבה כוח ומאמצים כדי לעורר בתוכם רצון. כאשר אין רצון, אז האדם לא רוצה לחיות, לא רוצה ליהנות, להתקדם. חוסר רצון זה מצב מאוד בעייתי עבור האדם.
אבל בעולם הרוחני הרצון הוא כל החומר שלנו. כל העולם הרוחני נוצר מהרצון. בעולם הגשמי אנחנו לא מודעים לזה, מפני שהרצון מלובש בכל מיני צורות, מתבטא כלפינו בצורה של דומם, צומח, חי ובני אדם. אנחנו צריכים להתרגל לזה, להבין את זה ולהתקרב לתפיסה הזאת, שלא יכול להיות שום טוב בלי גילו הרע הקודם לו. ולכן, כיתרון האור מתוך החושך נברא.
רק מתוך החושך יכולים להבדיל את האור. אם אני מגלה בכל החושים שלי עד כמה הטבע שלי הוא אגואיסטי, רק רצון לקבל לעצמי, וסובל מהכרת הרע שלי, אז אני יכול להכניע את עצמי, להבדיל את הטוב מהרע ואחר כך להגיע להמתקה. שלושת השלבים האלה הם הכרחיים כדי להפוך את החושך לאור.
אני לא מוחק את המצב הרע הקודם, הוא תמיד נשאר למטה, כדי שלעומתו אני אוכל לבנות את הקומה שלי, את ההשגה, את הפער בין האור לחושך. הניגוד הזה חשוב מאוד. ולכן ברוחניות אם נעלם החושך, אז גם האור נעלם.
לכן אנחנו צריכים להיות מוכנים לזה שהרע לא נעלם מהעולם, אלא דווקא מעליו אנחנו בונים את המצב הטוב, ב"אמונה למעלה מהדעת". שני המצבים האלה נשמרים זה לעומת זה, וכך זה עד גמר התיקון. ושם כנראה ההבדל הזה נעלם: הטוב והרע, הם נבנו זה כנגד זה על ידי היגיעה שלנו, והם הופכים לאחד, שיוצא מכוח אחד, מהבורא.
שלושת השלבים האלה: הכנעה, הבדלה והמתקה, תואמים לשלושת המצבים: עיבור, יניקה ומוחין. קודם כל האדם מכניע את עצמו, אחר כך הוא מבדיל את הרע מהטוב, מבטל את הרע שלו כלפי העליון. אחר כך הוא מתחיל להבדיל, לבדוק ולברר אילו תכונות הן טובות ואילו רעות, כלומר מתחיל לגדול בתוך העליון. ואחר כך מתחיל להמתיק את הרע, בזה שבונה מעליו את הטוב.
ידיעות קודמות בנושא:
הרע של האגו תחת הרנטגן של שנאה
הסבלנות היא התכונה החשובה ביותר
להפוך את המר למתוק
