דף הבית / אקטואליה / הכנסה בסיסית – כל אחד לפי צרכיו

הכנסה בסיסית – כל אחד לפי צרכיו

שאלה: כיום נושא הכנסה הבסיסית הצליח לחדור לראשונה למיינסטרים, ובמקומות מסוימים היא אף נבחנת בפועל. עד לאחרונה זו הייתה אוטופיה, אך פתאום הזמנים השתנו. אתה תומך במודל הזה, אך האם אינך רואה בכך שוויון? אחרי הכול, כשאנחנו מדברים על הכנסה בסיסית, אנחנו מתכוונים לאותו סכום עבור כולם.

תשובה: לא, הכנסה בסיסית צריכה להינתן לכל אחד על פי צרכיו. והעובדה שהיום זה אותו דבר לכולם היא רק משום שבדרך כלשהי רוצים להיפטר מהבעיה.

שאלה: מי יכול לקבוע את הצורך של האדם? הטבע שלנו הוא שתמיד נבגוד.

תשובה: לא, אנחנו לא מדברים על הטבע שלנו כשכולם מקבלים כמו היום, וכולם סובלים מזה. הכנסה בסיסית אמיתית היא שכל אחד מקבל כמה שהוא צריך ולא יותר, על פי בחירתו.

שאלה: האם אתה יכול לדמיין איזו מודעות עצמית צריכה להיות לאדם כדי שיגיד: "אני צריך בדיוק כך ולא יותר"?

תשובה: מודעות עצמית היא מאוד פשוטה – על האדם להאמין בתגמול הגבוה ביותר, מתוך אמונה שהוא מקבל על מה שהוא מנסה לקחת רק את מה שהוא צריך. הוא מקבל את הפרס הגבוה ביותר עבור מילוי תנאי זה.

הערה: אתה מציג אלמנט חדש: אי אפשר בלי להבין איזה כוח עליון יותר.

תשובה: בלי בורא, בלי אלוהים, בלי כוח עליון, בלי תגמול ועונש גבוהים יותר, בלי מדינה גבוהה יותר – תקרא לזה גן עדן, לפחות משהו – זה בלתי אפשרי.

שאלה: ובמה זה שונה מהדת? רוב האנשים כיום דתיים, אך אנו רואים שהם אינם מושפעים בשום צורה. על איזו אמונה אתה מדבר?

תשובה: אני מדבר על אמונה, כאשר אנחנו מרגישים את הכוח העליון, באים איתו במגע בקבלה והענקה הדדיים, לשם כך אנחנו קיימים.

שאלה: זו נקודה חשובה מאוד. מתברר שעד שאדם לא יחוש כוח עליון, הוא לא יוכל לומר: "אני צריך בדיוק כל כך הרבה, ואני נותן לך את השאר"?

תשובה: לא, זה לא יכול. אחרת, הסוציאליזם יתברר. אמונה היא תחושה של הבורא, תחושה של כוח משותף שמחזיק את היקום כולו בעצמו.

 

מתוך תוכנית הטלוויזיה "מיומנויות תקשורת", 09.11.2020

 

One comment

  1. הקבלה כפי שהרב לייטמן רואה אותה ומנחיל אותה לכל חברי הקבלה לעם, מדגיש את הצד החברתי הסוציאלי של הויתור על האגו, צריכת משאבים מוגבלת של כדור הארץ, המעטה בתרבות הקניות והשיתוף עם אחרים.
    המחשבה על עולם אחר, בלי קניונים, בלי תיירות, בלי מלונות ובלי נדל"ן ועם 50% מהאנשים שאינם עובדים היא נאיבית. בדיוק כמו שלפני 100 שנה חשבו על הקיבוץ כמודל של צורת חיים חדשה בה העקרון המרכזי הוא השיתופיות הבאה במקום האגו.
    הסיבה לתאונות הדרכים, הטיסות, התרחבות הנדל"ן היא בגלל שעל פני כדור הארץ מצטופפים 10 מיליארד אנשים והם צריכים מגורים ותעסוקה. בניגוד לתקופה לפני כמה עשרות אלפי שנים- בה אנשים גרו בכפר קטן וכל מקורות המחייה היו נגישים רגלית בסביבות הכפר, כיום אי אפשר להתפרנס ליד הבית כי שכונות המגורים תופסות שטח,לכן המפעלים והמשרדים מרוחקים ואז צריך כבישים ומכוניות להגיע אליהם. גם מוצרי הצריכה הבסיסיים כגון מזון,חיתולים ,בגדים ועוד אינם ברי ייצור בסביבה הקרובה ליד הכפר אלא מיוצרים במרחקים בגלל הצורך בקווי ייצור המוני ע"מ לכסות את הדרישה העולמית של 10 מיליארד איש. זה לכשלעצמו מוליד את הצורך בקווי תעופה ותחבורה מהירים לשינוע הסחורה לכל מקום. מימון התעשייה מצריך בנקים ועוד ועוד. נוכחות כל הגופים הללו כמו מפעלים, משרדים, בנקים, כלי תחבורה חיונית א"כ לקיום משק המוני מודרני. גם שירותים כמו רפואה מתקדמת, בטוח, תרבות נחוצים בעולמנו. ברור שאי אפשר לוותר עליהם. השאלה היא אם כל גוף כזה יכול לוותר על האגו שלו ולפעול בצורה אחרת .
    בגלל הצורך לקיים כמות עצומה של אנשים על פני כדור הארץ, נאלצנו לפגוע במאזן העדין של החמצן, צמחייה ובעלי חיים ע"י תנופת פיתוח של כבישים, בניינים, מפעלים, תחבורה מזהמת ועוד. האוכלוסיה העולמית גדלה בקצב של כמה אחוזים בשנה ורק כדי לעמוד בזה אנו זקוקים להמשיך באותה מגמה ללא יכולת לעצור. ומהו הדלק המניע את כל עולמנו המודרני ? האגו- דהיינו יותר כסף ויותר כבוד.
    אם נסתכל על העבר נראה שכל עולמנו המודרני הגיע לאן שהגיע בזכות האגו. כך נולדו כל האמצאות הגדולות נסתכל רק על משהו אקטואלי כיום: החיסון לקורונה של חברת פייזר מניב לה כ 14 מיליארד דולר. לולא רווח זה, אפילו שמדובר בהצלת חיים, האם החברה הייתה עושה זאת חינם רק לטובת האנושות?
    דוגמה לכך שלא ייתכן אחרת הם הקיבוצים: הם הוקמו לפני למעלה מ 100 שנה מתוך מחשבה של חיים שיתופיים וויתור ניכר על האגו. בתחילה הם היו למופת של חברה החיה בשיתופיות ודאגה לכלל, אבל כיום כמעט כל הקבוצים נעלמו או התנוונו לגמרי לחברה קפיטליסטית. זה קורה כי העולם סביבם מתנהג באנוכיות. הקריאה לוותר על האגו רלוונטית לגוף קטן סגור אבל ברגע שמדובר במיליארדי אנשים, אם חלק יוותרו על האגו וחלק לא, אזי בעלי האגו יבלעו את כולם. אי אפשר לוותר על האגו אם אחרים סביבי לא יעשו זאת- לא מדובר במשפחה או בחברים מדובר בכל האנושות שצריכה להפנים ולשנות את התנהגותה דבר שאין סיכוי שיקרה. הערך המרכזי של קבלה לעם הוא חברתי דהיינו: הנמכת האגו, המעטת צריכה ושיתוף ואמפתיה עם הכלל. מאידך, כתבי הסול"ם מדגישים צד אחר: קיום תורה ומצוות והדבקות בקב"ה כערך המרכזי. זה אולי יותר בר בצוע מבחינה חברתית אבל מבחינה אישית ,בגלל האופי האנושי, השאיפה לעושר וכבור והיצרים, לא קלה לבצוע.

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest