קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אם טבע האדם הוא הרצון לקבל וליהנות, מדוע רוב האנושות מסתפקת בדברים קטנים ואינה מחפשת תענוג נצחי?
תשובתי: בילדות, היה לי חבר שאסף בולים. גם אני אספתי בולים באותה התקופה, אך כש"נגמלתי" מהעיסוק הזה, העברתי אליו את כל האוסף שלי. אני זוכר כיצד הבולים איבדו כל ערך בעיניי, ואילו הוא קיבל מהם הנאה ותענוג.
אחרי שנים פגשתי אותו, והוא אמר לי: "חוץ מבולים, אני אוסף עכשיו גם מעטפות". הוא אמר את זה בכזאת רצינות, שהבטחתי מייד לשלוח לו את המעטפה שלנו. אין כאן שום דבר מצחיק: האדם מעריך משהו, יש לו רצון מסוים. אני אפילו לא התחלתי לדבר איתו על האורות ועל התענוג הנצחי. איך אפשר, אם כל מה שמעניין אותו זה בולים ומעטפות.
הכול נובע מתוך הרצון. כל עוד היה לי רצון, גם אני אספתי בולים. כל אדם בילדותו עובר שלבים ותקופות כאלה. אצלו הרצון הזה נשאר, אז כיצד אני יכול להעביר אליו את הרצון שלי? – זה בלתי אפשרי. ראיתי הרבה ילדים שגדלו ליד הרב"ש, תלמידיו וקרוביו. אם לילד קיים רצון, אז הוא קיים, ואם לא, לא. אינך יכול להכריח אותו. הוא רואה במה אתה עוסק, וכל השאר תלוי בהשתוקקות שלו. אין מה לעשות.
אם כך, איננו יכולים לדרוש מהאדם לעבוד על החיבור. כמה אנשים בעולם באמת דואגים לזה ורוצים לראות את כל העולם כאור אחד פשוט, ככוח אחד? מי רוצה לתפוס רק תמונת מציאות כזאת, ועוד בצורה כזאת שהוא לא ירגיש את עצמו בתוכה? או שיש לך רצון כזה או שלא. כמובן, בעזרת הקבוצה אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות, אך שוב, ללא כל לחץ על האדם.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 10.02.2011
ידיעות קודמות בנושא:
בהשׂיגנו את הזמן
להזרים דם חדש בעובר הרוחני
מאיץ בדרך רוחנית
