הכול תלוי בהכרת המטרה 

שאלה: נניח שהכול נובע מהבורא, באיזה אופן המקובלים מוצאים בתוכם כוחות להצדיק אותו כטוב ומטיב?

תשובתי: כל עוד אנחנו נמצאים בתוך האגו שלנו, אנחנו לא יכולים להצדיק את הבורא כטוב ומטיב. אם האדם מרוויח באופן אגואיסטי ומקבל מילוי כלשהו, אז טוב לו, אבל אם הוא יעשה בירור נכון ויראה שזה מזיק לו, אז הוא כבר לא יוכל לברך את הבורא ולהודות לו. גם כאשר האדם מקבל מכות במקום תענוג, אז הוא לא יכול להודות לבורא.

אבל אם האדם מרגיש את המכות הללו כהוראות, כקריאה להתקרב לבורא, אז הוא מעריך אותם אחרת לגמרי, ומגיע למצב שהוא מודה לבורא על כך, כלומר הוא כביכול מנשק את המקל שאיתו הבורא מכה אותו. הכול תלוי בהכרת המטרה.

במילים אחרות, כל עוד האדם מזדהה עם האגו, הוא מרגיש את המכות על עצמו, אבל ברגע שהאדם מפסיק להרגיש את האגו כשלו, אז הוא מפסיק לשים לב למכות שעוברות עליו, מפני שהוא מתייחס לאגו שלו כמו לחיה שנמצאת לידו.

אני זה האדם ולידי חיה, היא מרגישה את המכות, ואילו אני לא. אנחנו צריכים להגיע לכזה מצב, שבו אני אהיה מופרד מהחיה הזאת, מהאגו, ואז האדם שבי ישמח, ואילו החיה תסבול, בשביל זה היא נוצרה, כפי שכותב בעל הסולם. האדם אפילו שמח כאשר הבהמה שלו סובלת, מפני שדווקא הודות לסבל של האגו, הוא מתעלה מעליו.

מתוך שיעור בשפה הרוסית, 3.1.2016