דף הבית / קבלה לעם / התפתחות רוחנית / הכוונה משנה את המציאות

הכוונה משנה את המציאות

Laitman_2013-06-14_5606_w.jpg

כנס סנט פטרבורג, שיעור הכנה

אנחנו התאספנו ביחד כדי לעשות עבודה גדולה ומיוחדת, לבדוק את כל המערכות שלנו, את הלב, המוח ואת הכוונות.

מהי העבודה שלנו? אנחנו לומדים דבר מאוד מעניין שמציב לפנינו מטרה די מוזרה.

מצד אחד, אנחנו אומרים שהכוח העליון הוא הטוב המוחלט והאהבה המוחלטת, אימא טבע שכך מתייחסת אלינו והכוח המחייה שלה מתבטא בכל. זה התנאי הראשון.

מצד שני, כוח הטבע החיובי המחייה הזה, הטוב המוחלט והאהבה המוחלטת, הוא קבוע ואינו משתנה. זהו התנאי השני.

התנאי השלישי הוא התפתחות הרצון שנברא על ידי הכוח הזה. בעצמים הגשמיים הדוממים הרצון מתבטא בהשתוקקות לשמור על המבנה שבו נבראו, וגם אם הם מתפתחים, אז זה על ידי הפעלת לחץ מבחוץ ולא מבפנים. הרצון בדרגת הצומח כבר מתחיל להתפתח לפי תוכנית קבועה מראש, ובדרגת החי עוד יותר. ואנחנו בני האדם שייכים לדרגת החי הגבוהה ביותר.

הכוח העליון מתייחס לכל הדברים הגשמיים כולל לאדם שהוא דרגת התפתחות החי הגבוהה ביותר, בכוונה להשפיע, באהבה מוחלטת וקבועה, כי הוא בעצמו אינו משתנה. גם הרצון שנברא על ידו אינו משתנה.

באופן כללי, הרצון הענק הזה קבוע. הוא מתחלק ומשתנה בצורה מסוימת, אבל לפי הטבע שלו הוא נשאר ללא שינוי. זהו רצון להנות, לקבל, לשמור על עצמו בנוחות המקסימלית, במצב האופטימלי ביותר.

אם הכוח העליון כשלעצמו שנמצא מעל הטבע, בתוך הטבע, ומפתח אותו, הוא קבוע וכך גם הרצון קבוע, אז מה משתנה? במה אנחנו, הגורל וההתפתחות שלנו תלויים?

מסתבר, שאם כל הנבראים בכל המציאות הכללית, גם הכוח העליון וגם הרצון שנברא על ידו קבועים, נמצאים במגע קבוע ביניהם והשלמה הדדית, אז מה שמשתנה היא רק הכוונה.

כוח ההשפעה (הטבע/הבורא) וכוח הקבלה, הרצון (חומר הבריאה) הם בעצם קבועים. כך זה מצטייר לנו בצורת המצב הנתון של עולם אין סוף שבו כוח האור ממלא את הרצון, את הנברא. וזה הכול, יותר לא משתנה שום דבר.

ובהמשך מתרחש שינוי מאוד מעניין, מעמידים תנאי שכוח הרצון נפרד מהאור, הפסיק להרגיש אותו בתוכו והוא יתחיל להרגיש אותו רק במידת השתוות הצורה עם האור, כלומר על ידי כוונתו. הרצון אינו מסוגל לשנות את עצמו והכוונה כן מסוגלת.

מסתבר, שיש חצי אחד שהוא כוח האור, ההשפעה והאהבה, והחצי השני הוא החומר שנברא על ידו, הרצון לקבל.

הם נפרדו זה מזה והתגלה התנאי, שרק באותה המידה שהחומר מסוגל להגיע להשתוות הצורה עם האור הוא יכול להרגיש אותו. זה נקרא "כוונה".

לכן, אין לנו מה לחשוב על האור, הוא קבוע ורק שופע אהבה והשפעה. זאת התכונה הקבועה שלו, חוסר השינוי.

החומר, הרצון לקבל שנברא על ידי האור, שווה לאור, גם קבוע. רק במידה שבתוך החומר מופיעה אותה הכוונה על מנת להשפיע כמו של האור, הוא יכול להתקרב אליו, אחרת הוא מקבל מהאור רק מידה מינימלית של אור, כוח חיות מינימלי שחודר לתוך החומר כדי להחיות אותו.

אחר כך אנחנו מגיעים למצב שהחומר מתחלק לחתיכות, לפרוסות, ובהדרגה הפרוסות הללו מתחילות להתגלות יותר ויותר. נדמה לנו שאולי החומר משתנה, אולם למעשה זה לא כך. נעלמות הצורות הקודמות, הדינוזאורים, הקופים, ובמקומם אנחנו הופענו.

בסופו של דבר, מצד אחד, החומר מרגיש את עצמו יותר ויותר מתפתח, כי משנה את היקפו, את העביות שלו, כלומר מתגלה יותר ויותר, ומצד שני מרגיש את עצמו יותר ויותר אומלל, כי הוא הפוך מהאור, כלומר מרגיש שהוא יותר ויותר הפוך ממנו. אנחנו מכנים זאת התפתחות האגו בתוך החומר.

לכן, מדור לדור האנשים מרגישים את עצמם יותר ויותר סובלים. מצד אחד מתפתחים כל הזמן הצרכים, השכל והרצונות, הם נעשים יותר ויותר מפותחים. אבל, מצד שני, יחד עם ההתפתחות הם מרגישים ריקנות יותר גדולה. כי הם מתפתחים באותו הקצב שמתגלות שכבות של הרצון. נניח, התגלתה שכבה אחת בהשפעת האור שמזין אותם, אחר כך שכבה שנייה, שלישית וכך יותר ויותר בכל דור.

בצורה כזאת, אף שהאור והחומר נתונים, אבל הכוח המחייה את החומר מתגלה יותר והחומר כאילו מתפתח. למעשה, אין כאן שום דבר חדש, אבל בנו זה מתגלה כמשהו חדש. אנחנו מתפתחים לאורך ההיסטוריה, הגענו למצב שבו החומר הזה מתגלה בנו בצורה שלילית ביותר.

בעיקרון, אנחנו נעשים יותר מפותחים, אבל יחד עם זאת נעשים יותר אומללים ולא מוצאים תשובות על השאלות שהיינו צריכים למצוא.

מתעוררת השאלה, כיצד אנחנו יכולים לשנות את מצבנו? ואפשר לשנות אותו מאוד בקלות. מצד אחד, יש אור, השפעה, אהבה, אבל אנחנו לא מרגישים את זה מאימא טבע, מכיוון שאנחנו הפוכים ממנה, היא מכוונת את הכול להשפעה ואנחנו מכוונים לקבלה. את הניגוד הזה בין כוח הטבע לחומר שלנו אנחנו מרגישים במיוחד בזמן האחרון.

זה התחיל בערך לפני מאה שנה, כאשר התחלנו להרגיש בעיות חברתיות, פרטיות, משפחתיות ולאחרונה התחילו להתגלות בחברה האנושית בעיות גלובליות. הדבר המדאיג ביותר הוא שהן באות לידי ביטוי בצורת בעיות אקולוגיה ואקלים שמתחילות להציק לנו ברצינות, מכיוון שאנחנו מוציאים את הטבע מהאיזון.

העניין הוא, שהאור מתגלה בכל השכבות של הטבע, ורק אנחנו, בני האדם יכולים לאזן אותו. אם אנחנו לא עושים את זה, אז בסופו של דבר כל הטבע הדומם, הצומח, החי ואנחנו, מרגישים זאת. כי אם נעלמים סוגים מסוימים של צומח וחי, זאת רק האחריות של האדם, מפני שרק אנחנו בני האדם מסוגלים לאזן, לקרב את התכונות של האור ושל החומר, את הכוונה.

לכן מופיעה בזמננו השיטה שמסבירה כיצד בעזרת הכוונות שלנו אפשר לשנות את עצמנו ואת העולם סביבנו לטובה.

הכוונה משנה את המציאות, היא קובעת אותה עד כדי כך שאנחנו אפילו לא מתארים לעצמנו. יחד עם זאת, ההרגשות, תפיסת העולם, הבנת העולם, הרגשת העולם משתנות כך, שבעצם משתנה העולם סביבנו. במידת השתוות הצורה עם הכוח העליון, עם החומר השולט, אנחנו מתחילים להרגיש אותו וזה נקרא "גילוי", או כפי שאנחנו מכנים זאת "מעבר המחסום". כלומר, האדם מתחיל להרגיש את האור, את השפעתו עליו, מה שנקרא גילוי הכוח העליון.

מסתבר, שבמצבנו אנחנו לא יכולים לשנות כלום. אף על פי שאנשים באמת משתדלים לשנות הרבה בחייהם, אנחנו רואים שהכול נעלם כמו מים שנספגים בחול ולמעשה, כל המאמצים שלנו עולים בתוהו.

ברור שאנחנו בונים משהו, משנים, פועלים, אבל מכיוון שאנחנו עושים את כל זה במסגרת העולם שלנו בצורה מכאנית, אז אנחנו מקבלים תוצאה שונה לגמרי מהמצופה וממה שהיינו רוצים לראות. והכול מפני שאנחנו עובדים לא במישור הנכון, לא במישור הכוונות.

בסופו של דבר מסתבר, שכל העבודה שלנו מסתכמת בדבר אחד בלבד, לא לשים לב לרצונות, לנסיבות, לא לנסות לשנות אותם בצורה מכאנית, כפי שעושים זאת בעולם שלנו, אלא קודם כל לדאוג לכוונה, לשמירת הכלל של השתוות הצורה שלנו לכוח הטבע העיקרי, ואז הכול יצליח.

ברור שאנחנו לא מדברים על כך שצריך לזרוק את הכול, לא לעשות כלום ולעסוק במדיטציה כלשהי, לא. אנחנו מדברים על כך שכל מה שקובע את תוצאות העבודה שלנו הוא הכוונה.

היא ניתנה לנו מהטבע ככוונה שבורה, אגואיסטית, כאשר לא רק האדם אלא כל חלק בטבע חושב רק על עצמו. למשל, אבן רוצה רק לשמור על המבנה שלה, כלומר היא כולה מרוכזת רק בתוך עצמה. אותו הדבר אצל הצמחים, שהקליטה והפליטה בנויות על תנאי אגואיסטי, והוא, לשמור על עצמם בצורה הנוחה ביותר בכל פרק זמן. כמובן, שכך גם בעולם החי וגם אצל האדם. אבל לאדם ניתנה הזדמנות נוספת, להתחיל לשנות את עצמו.

האדם בעזרת הסביבה, בעזרת ההבנה שהמעשים שלו יכולים להיות שונים לגמרי, יכול לשנות את כוונתו ובעזרת הכוונות הנכונות להגיע להשתוות הצורה עם הכוח העליון, כוח ההשפעה והאהבה, וכך להתחיל להרגיש אותו, לחיות בתוכו. כלומר, לא להרגיש את הטבע האגואיסטי שלנו ולחיות בו, אלא להרגיש את הטבע של האור ולחיות בו.

דרוש זמן רב כדי להתחיל להרגיש שבאמת הכול תלוי בכוונה. כי אנחנו מתוכנתים לפעולות ונדמה לנו שהן משנות משהו. אבל ההיסטוריה מתקדמת לפי דרכה וכל הפעולות שלנו, גם אם הן משנות משהו, אז בצורה לא משמעותית, כלומר, לאורך ההיסטוריה למעשה שום דבר לא משתנה. ישנה מטרה כלשהי, תוכנית מסוימת והאדם מבצע אותה בצורה אוטומטית.

אבל אם היינו עובדים עם הכוונות שלנו, כלומר, היינו עוברים מכוונה אגואיסטית לכוונה אלטרואיסטית, אז מייד היינו מרגישים שינויים רציניים, מפני שרק השתוות הצורה עם האור פותרת את כל הבעיות.

ומכיוון שאנחנו גולת הכותרת של הטבע הדומם, הצומח, החי והאדם, אז ברור שעל ידי הכוונות שלנו אנחנו היינו יכולים להשפיע לטובה על האור שמשפיע על כל השכבות הנמוכות. לכן, כל יתר חלקי הטבע היו מגיעים לאיזון, לדבקות הדרגתית עם האור.

זאת המשימה של בני האדם, שעלולים להבין אותה גם דרך ייסורים גדולים. הטבע ימשיך להתנהג כך מפני שהאור והחומר אינם משתנים והם מתקרבים יותר ויותר ביניהם. לכן, תלוי בנו מתי ובאיזה שלב של התקרבות ביניהם אנחנו נבין סוף סוף שאין לנו ברירה אחרת ונתחיל לעבוד עם הכוונה שלנו, כדי שבעזרתה נגיע לאיזון בין החומר לאור.

זה יכול להיות אחרי ייסורים רבים ואפילו מלחמות שיתכן שעדיין לפנינו. ולהיפך, הכול יכול להתקיים בעזרת "הכרת הרע" של הטבע שלנו, והוא, שכל אחד חושב רק על עצמו, לא מסוגל לשים לב לשום דבר מלבד טובתו האישית, וזה כל הזמן מניע אותנו בתוך ההכרה ובתת ההכרה.

קיימת אפשרות להתחיל להבין את הצורך בכוונה, את הצורך לעשות משהו עם עצמנו, להיכנס בצורה כזאת להרגשת האור וכבר להתקדם ביחד עימו, אם אנחנו עוברים שלב מסוים בהתפתחותנו. איזה? כאשר אנחנו נשתדל להקדים מעט את ההיסטוריה, כלומר, לא נחכה עד ששני החצאים הללו (ראה שרטוט) יתקרבו יותר, אלא בעצמנו נשתדל להתקרב אל האור, אבל לא לפי אותה התוכנית שטבועה בתוך החומר והיא התקרבות איטית הדרגתית המתוכננת לאלפי שנים. אלא אנחנו נתחיל במו ידינו לעשות את עצמנו דומים לאור, כאילו שאנחנו כבר הבנו, כאילו שאנחנו כבר נמצאים במצב הזה.

מתוך שיעור הכנה לפני הכנס בסנט פטרבורג, 11.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
מעבדה לתיקון האגו האנושי
להתחבר ברצון אחד
מה יצמח מאיתנו?

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest