היקום, הוא הראי של האדם

כל מה שאנחנו תופסים בעולם הזה, לא שייך לרמה הרוחנית. מכל המציאות הרוחנית אנחנו תופסים בסך הכול חלק קטנטן מעוות, שאותו מסוגלים בינתיים להרגיש בכלים המקולקלים שלנו, כדי להחיות אותם, "להזין" את עצמנו בקיום המדומה הזה, שנקרא "זיעת חיים".

העולם שלנו, החוקים שלו, המדע, כל זה מדומה, מפני שמתגלה רק בכלים המדומים של הרצון לקבל על מנת לקבל (האגואיסטי), בדרגה הנמוכה. כל מה שאנחנו יכולים להשיג כאן בעזרת המדע, אפילו שהוא יתפתח עוד אלפי שנים, יישאר בתוך הרצון לקבל.

העולם הזה קיים רק בדמיון שלנו. ומעליו אנחנו נגלה חוקים של המציאות העליונה, הרצון להשפיע, כלומר, חוקי חכמת הקבלה השייכים לעולם התיקון.

ואז העולם הגשמי שלנו ייעלם. כי הוא הרי קיים בתוך ההרגשה של האדם ולא סתם ברצון האגואיסטי. האדם כולל בתוכו את העולם הזה, עם כל מה שיש בתוכו: דינוזאורים, אריות, כוכבים וכוכבי לכת… אנחנו לא צופים על היקום, אלא צופים לתוך העומק של הרצון הגשמי שלנו בלבד.

כאשר הוא יתוקן, הכול "יעבור" מרצון לקבל לרצון להשפיע (מאגואיזם לאלטרואיזם), והגשמיות תיעלם. לכן חבל לבזבז עליה מאמצים. כל זה, רק יסוד של הכנה לשלבים הבאים.

מתוך שיעור על מאמר "החרות" של בעל הסולם, 04.12.2013

ידיעות קודמות בנושא:
תמונת הבריאה שתלויה על שני מתלים
כל מדרגה מתחילה מאפס
העולם הזה – נקודת ספירה התחלתית בלבד