קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אני מרגיש שה"ילד" שלי, המטרה הרוחנית שלי, נמצאת בידי אחרים. כיצד עליי לקחת אותו מהם?
תשובתי: אינך צריך לקחת אותו, אלא לדאוג לכך שהם יהיו נאמנים לך. הלוואי והיית דואג לזה, כמו לילד שלך. לדוגמה, אם הבן שלך היה נופל בשבי האויב, אתה יכול לתאר לעצמך אילו רגשות היו שולטים בך. הרי הוא נמצא כעת בקרב שׂונאים אכזריים, וכל שׂמחתם היא בכך שהם גורמים כמה שיותר רע.
שאלה: וזה, החברים שלי?
תשובתי: כמובן, זה החברים שלך. לכן אתה קורא להם חברים. הם אלו שאיתם אתה חייב להתאחד. כי אם כבר הייתם מולחמים לאחד שלם, היית מרגיש את עצמך באין סוף. אלו הם התנאים ההתחלתיים, ואין שום צורך לצבוע את התמונה בוורוד. באגואיזם שלנו מסתתרות השתוקקויות הרבה יותר גרועות.
עכשיו הרגשת, עד כמה הדאגה שלך צריכה להיות חזקה? הילד שלך יישאר בידי השׂונאים, והם כל הזמן יחפשׂו דרך להזיק לו, אך בכזו צורה שהוא לא ימות, אלא יסבול יותר ויותר. והדבר היחיד שאתה יכול לעשות, זה להפוך את השנאה שלהם לאהבה. סימן שעליך לדאוג רק שהם ייהפכו לחברים שלך, יאהבו אותך.
תחשוב כיצד להשיג זאת. בקבוצה חייבת להיות מורגשת הדאגה הזאת. עוררו אותה זה אצל זה, בקשו אותה בזמן הלימוד, התפילה בזמן קריאת הטקסטים הקבליים היא היעילה ביותר.
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "הערבות", 08.10.2010
ידיעות קודמות בנושא:
מה לעשות כדי לשמוע?
הדבר היחיד שאתה יכול לעשות הוא להפוך את השנאה שלהם לאהבה,שהם יאהבו אותך. נסו לדמיין את זה כלפי כל העולם:אין דאגה אישית,אין דאגה לאומית,אין מלחמות,כולם פועלים באהבת לרעך כמוך,כולם מכירים בכוח העליון היחיד שקיים!!! הגאולה השלמה!