היזהרו מסוחרי האמת

בעל הסולם, מאמר "השלום בעולם": "הרי, שכל אלו המדות: חסד, צדקה ושלום, יצאו ונולדו מחולשת האמת. ובדברים יותר פשוטים, אפשר לחלק את שתי הכתות לבעלי "בנין" ולבעלי "חורבן", בעלי בנין הם אותם החפצים בבנין, ובטובת כלל הציבור. ולענין זה הם מוכנים לוותר פעמים תכופות מרכושם לאחרים.

אבל אלו שהיו נוטים מטבעם לחורבן ולהפקרות, היה נוח להם להאחז במדת האמת, דהיינו, "שלי שלי ושלך שלך". לתועלתם הפרטית, ולא היו רוצים לעולם לוותר אף במשהו מחלקם לאחרים, וזאת, מבלי להתחשב בסכון קיום הציבור, להיותם מטבעם בעלי חורבן."

אנחנו לא מסוגלים לחיות "על פי האמת", כלומר להתנהג לפי מידת האמת. ובנוגע ל"בעלי החורבן", הם רק מדברים בשמה, מנצלים אותה לטובתם.

למעשה, האמת היא שכולם שווים בצורה יחסית. אבל בשביל זה חייבים להעריך נכון את הטבע ואת היגיעה של כל אחד בכל מצב נתון. אנחנו לא מסוגלים לעשות בירור כזה.

רק בגמר התיקון, כשכולנו נהיה בקשר הדדי ונמלא זה את זה במערכת אינטגרלית, אנלוגית אחת, אז כל אחד יתנהג כלפי האחרים בהתאם למידת האמת. ועד אז, אפילו רגע לפני החיבור, זאת לא אמת, מפני שאני עדיין לא יכול כל רגע להכניס את חלקי, לספק לכולם כל מה שנדרש, בהתאם למעשיהם, מוכנותם וצרכיהם.

"אמת", היא מערכת שלמה ואחידה. לכן, כדי לבנות אותה ניתנו לנו המידות הטרומיות: חסד, צדק ושלום.

אנחנו מתחילים מהקלקול האגואיסטי הפשוט, מהעיקרון "שלך – שלי, ושלי – שלי".

אחר כך אנחנו עוברים ל"מידת סדום", "שלי – שלי, שלך – שלך". זאת כבר התקדמות מסוימת. וברוחניות הקלקול הופך ל"שלי- שלך, ושלך – שלך".

חוץ מזה ישנה עוד אפשרות אחת "שלך – שלי, ושלי – שלך".

אז כיצד אנחנו מנצלים את החסד, הצדק והשלום, כדי להיתקן, ובסופו של דבר, להגיע ל"תחנה הסופית", לאמת? ובכלל במה בדיוק המידות הטרומיות הן נחותות מהמידה היחידה הקבועה של אמת?

"אמת", היא המצב המתוקן של המערכת המתוקנת שכולנו מקושרים בה וממלאים זה את זה. במילים אחרות, הרצון שלי ממלא את כולם, עד כמה שאני מסוגל וחייב להשקיע בתוך המערכת הכללית. בדיוק כך פועלים כל היתר, נמצאים בגמר התיקון כמו איברים בגוף בריא. זאת האמת, כאשר כל חלק מרגיש את החיסרון של כל החלקים האחרים ואת הרצון הכללי של כולם כמו את החיסרון שלו. לאף אחד אין בעיה "לתת" מעצמו לאחרים ולספק להם את כל מה שנחוץ.

בשבילי גישה כזאת היא נטל כבד, מפני שהיא הפוכה מהרצון שלי. אני הייתי צריך להחזיק בראש שבעה מיליארדי דאגות וחשבונות עבור כל תושב כדור הארץ. האם זה אפשרי?

מצד שני, אם אני נמצא באותה המערכת יחד עם כולם והם הופכים להיות הרצון שלי, אז הכול נעשה בקלילות ובפשטות. מפני שעכשיו אנחנו דואגים זה לזה בצורה טבעית. בדיוק כך אני לא חושב על הגוף שלי כאשר הוא בריא ומתפקד כראוי. כשכולם נמצאים בקשר הדדי, כל אחד ממלא את כולם בהתאם למידת האמת. כלומר, מידת האמת מתגלה רק כתוצאה מהתיקון.

ובכל זאת, מה מידת הקשר בשלבים המוקדמים? למשל, אילו מידות הקשר בינינו נקראות "צדק", "חסד" ו"שלום"? איזה קשר זה? מהי עוצמתו ומהם התנאים שלו?

מדובר על מערכת עם פגמים, לא שלמה בינתיים, "צולעת" עד כדי כך, שאנחנו לא יכולים להסתפק רק באחת מהמידות הטרומיות ונאלצים להשתמש בשלושתן יחד. אז מהם הליקויים שבכל שלושת מידות ההנהגה הללו? בכל אחת מהן יש משהו מתוקן, אבל כל אחת זקוקה לתמיכה מהשתיים האחרות.

ובנוסף, כאשר כל שלושת המידות נמצאות בהרמוניה ביניהן, מה חסר להן כדי להגיע לאמת?

הערה: יתכן שחסר תמריץ, מניע, להתקדמות לקראת האמת?

תשובתי: בעיקרון זה נכון. למשל, ה"צדק" שמתגלה מביא לי מילוי מסוים ויחד עם זאת מביא רצון, חיסרון. החיסרון הזה מופנה ל"חסד" ול"שלום" שאני זקוק להם. וכאשר אני מחבר אותם, אז מתעורר הצורך ב"אמת".

ועד אז אני מתאר לעצמי בקושי מהי מערכת שלמה.

הערה: יש לנו נטייה לקבל את ה"אמת" מידיהם של השקרנים…

תשובתי: נכון, כשמתחילות המהומות במדינה, אז יוצא "שוחר אמת" כלשהו, עולה על הבמה ומבטיח לאנשים למלא את כל מבוקשם, לדאוג לצרכי כולם. דבריו הם שקר, אך לא מפני שהוא לא מתכוון לקיים את הבטחותיו, אלא שההבטחות מעידות מלכתחילה על חוסר ההכרה של הטבע, חוסר ההבנה של העובדה שאף אחד אינו מסוגל להרגיש את החיסרון של האחר. ולכן, העם כבר יודע מניסיונו שזה שקר והבטחות לא מציאותיות. בעולמנו בלתי אפשרי באמת לספק לכל אחד את מה שהוא זקוק לו. לא יחידים ולא ארגונים מסוגלים לכך, ואם האנשים דורשים משהו כזה, זה מפני שהם בעצמם אינם מבינים מה רצונם.

והמבטיחים הם אנשים שאפתניים ביותר. מי שרוצה להגיע לשלטון הוא בדרך כלל האגואיסט הגדול ביותר שיודע לנצל את שמה הטוב של האמת לטובתו.

ולכן, עלינו לבנות בחברה האנושית מערכות קשר בהתאם למידת הצדק, החסד והשלום. רק אז אנחנו נתקרב למידת האמת. אין טעם לדרוש אותה כבר עכשיו. מלכתחילה, כשאנחנו משתוקקים לתיקונים אנחנו מבינים בלב ובמוח, שבזמן התהליך הם לא יהיו שלמים. צריכים להבין זאת, מפני שההרגשה הפנימית שלנו משפיעה על המערכת הכללית.

ובמיוחד חשוב לדעת זאת היום, כשכל העולם נכנס לתהליך של תיקון. חייבים להסביר לאנשים שאת מידת האמת אי אפשר להשיג מייד, שהיא אפשרית רק כאשר אנחנו מאוחדים, קשורים בצורה טבעית. רק אז כל אחד מספק לאחרים בלי לחשוב, בלי חשבונות מיוחדים. אם אנחנו נבטל לגמרי את האגו שלנו ונתקשר כולנו באהבה חלוטה, אז יזרום בינינו כל מה שצריך בלי הגבלה. אני פתוח לכולם בלי שום ביקורת. שייקחו את מה שהם רוצים. ואז מתממשת מידת האמת.

ועד אז כולם צריכים להיות מוכנים להגבלות מסוימות, לוויתורים מסוימים. זה בסדר וזה אפשרי. כאן אנחנו זקוקים למידות הטרומיות שמאפשרות לתקן את עצמנו. בלעדיהן אנחנו לא יכולים להבין ולממש את מידת האמת. בעצם, הן הרבה יותר מבלבלות, מורכבות ומתוחכמות מאשר האמת, מפני שהן מיועדות לעזור לנו בדרגות התיקון הראשונות.

מתוך שיעור על פי המאמר "השלום בעולם", 22.07.2013

ידיעות קודמות בנושא:
אמת על קביים
קצת פלטינה ליום שחור
האם אפשר למדוד מאמצים פנימיים?