קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
קיים רצף מסוים של מצבים (מדרגות) שהנברא חייב לעבור בהרגשה, בהבנה ובהכרה. בכל מדרגה מתגלה לו רצון גדול יותר, ובתוכו כל ההבחנות, רצונות פרטיים, כוחות, וכך האדם מתחיל להשׂיג ולבנות בתוכו את העולם הרוחני, את הבורא.
אך קודם כל מוכרח להיות רצון לכך מצידנו. אחרת איך נוכל להרגיש את כל זה? הבורא אינו יכול לתת לנו את אותו הטוב, היות ואנחנו איננו רוצים אותו! אילו הוא היה נותן לנו אותו, היינו מרגישים רע מאוד. אם מתגלה האור כשאין אליו רצון, זה מורגש כחושך נורא.
הלילה אינו חוסר של אור, אלא האור הגדול ביותר, ג"ר דחכמה! אך הוא מפנה אלינו את "הגב", את "הצד ההפוך", היות והוא מגיע כשאין לנו עדיין כלי עבורו. ולכן אנחנו מרגישים כל-כך רע. אמנם נותנים לי תענוג, אך אינני רוצה אותו, ולכן התענוג הזה עבורי יותר גרוע מכל הייסורים שבעולם.
האור/החושך הזה של חצות, מגיע אלינו מהזיווג של אבא ואמא שמכינים כלים לקראת הבוקר. תחילה צריכה להתגלות כל המדרגה, כל עשר הספירות שלה, ולאחר מכן אנחנו לוקחים ממנה חלק קטן ומתחילים לעבוד איתו במשך כל ה"יום". אך ה"לילה" הוא גילוי של אור עצום. לכן עלינו לעבור את כל המצבים האלה: יום ולילה, ערב ובוקר. וכל זה כדי לרכוש רצון שבזכותו נוכל ליהנות. וזהו אינו רצון של קבלה, אלא רצון של השפעה!
מתוך שיעור על מאמרו של בעל הסולם "מהותה של חכמת הקבלה", 25.01.2011
ידיעות קודמות בנושא:
לילה כמו יום
ספקות בין הערביים
ויהי ערב ויהיה בוקר, יום אחד
