קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: בהכנה לכנס הקבלה בברלין, אנחנו חווים קשיים בקבלת הכוח מהקבוצה. כיצד ניתן יחד עם ביצוען של הפעולות הפיזיות, לא לאבד את הקשר עם המטרה הפנימית?
תשובתי: קודם כל, טוב שאנשים מרגישים חיסרון בכוונה, מפני שללא המרכיב הפנימי, הכוונה להשפיע, המאמץ החיצוני להשיג את גילוי הבורא אינו יכול להצליח. היכן לוקחים את הכוונה הנכונה לחיבור ולקשר שבתוכו נוכל לפעול? – צריכים להשתדל. כמו ילד קטן שמשתדל להיות גדול, להחזיק את הכוונה בכל הכוח ולא לשכוח שאת כל הפעולות הפיזיות אנחנו מבצעים מתוך המאמץ הפנימי. עד כמה נצליח? – זה כבר לא ענייננו. ייתכן שרוצים להראות לנו עד כמה אנחנו קטנים ולא מוצלחים, כדי שנפסיק להתגאות ונרגיש שללא העזרה מלמעלה, לא נצליח לקבוע את הכוונה בתוכנו ולא נוכל להתחבר בכוחות עצמנו. אם היינו מסוגלים להסתדר בעצמנו, לא היינו זקוקים לבורא ולא היינו מגיעים למצב של "בוא אל פרעה".
אל לו לאדם להתלונן על המצבים שהוא מקבל. הם מתגלים כתוצאה מההתקדמות ולכן הם נכונים בכל רגע. השאלה היא כיצד אפשר בעזרת הקבוצה לבנות יחס נכון כלפי המצבים. ברוב המקרים אנחנו מאשימים את עצמנו על העבר: על שפעלנו לא נכון, פספסנו, לא הצלחנו ועוד. זוהי פעולתה של הקליפה שמחזירה אותנו לעבר. אותו עיקרון תקף גם לגבי האכזבה מהתכונות העצמיות: מה הטעם להאשים את עצמנו, אם ידוע לנו בבירור שאנחנו אגואיסטים וכל פעם אנחנו מגלים זאת מחדש? מעל המצב הזה עלינו לקבוע את היחס הנכון שלנו.
לכן הכול תלוי במאמץ. ייתכן שהאדם אינו מרוצה ממצבו והיה רוצה משהו אחר, אך אין זה חשוב, מאחר וההרגשה מגיעה מלמעלה. למתחילים מראים עד כמה הם מצליחים, מעודדים וממריצים אותם כמו ילדים קטנים, ולמתקדמים מראים את החסרונות והטעויות שלהם, כדי שלא יתקנו את עצמם בכוחות עצמם, אלא ידרשו תיקון. יחד עם זאת, כל התגובות מועילות לנו.
עלינו להפריד את העבודה הפנימית של האדם ביחס לקבוצה מהפעולות לארגון הלימוד, הכנסים וההפצה. האחד אינו שייך לשני. העליות והירידות הפנימיות אינן צריכות להשפיע על הפעילות החיצונית. ישנה תוכנית שאנחנו פועלים לפיה, והיא אינה תלויה ברצון. בעבודה הפנימית אנחנו משקיעים מאמצים ככל יכולתנו, וההרגשה שאנחנו מקבלים, טובה או רעה, תלויה במה שעלינו באמת להרגיש. אם איננו מרגישים השראה, התלהבות ותמיכה הדדית – סימן שעל ידי הרגשה זו עוזרים לנו להתנתק מהאגו שלנו. האכזבה מהמצבים שהאדם עובר, מצביעה על כך שהרצון האגואיסטי אינו תומך בו, והאדם באופן טבעי מתרחק ממנו. האגואיזם בעצמו הוא שגורם לנו להתפטר ממנו, זה נקרא "עזר כנגדו". ההרגשה הלא-נעימה בעבודה היא העזרה מהצד הנגדי, עד שנצליח להתעלות מעל הטבע שלנו ולהסתכל עליו מלמעלה, יחד עם הבורא. זה נקרא שאתה עומד יחד עם הבורא מול פרעה. כך אתה עולה מעליו ועובר את המחסום.
מתוך שיעור על מאמרו של הרב"ש, 24.12.2010
" … אם איננו מרגישים השראה, התלהבות ותמיכה הדדית – סימן שעל ידי הרגשה זו עוזרים לנו להתנתק מהאגו שלנו. האכזבה מהמצבים שהאדם עובר, מצביעה על כך שהרצון האגואיסטי אינו תומך בו, והאדם באופן טבעי מתרחק ממנו …. "
שאלה: לא כל כך ברור איך במצבים המתוארים, האדם באופן טבעי מתרחק מהאגו שלו?
תודה