החכם שלומד תורה לשמה

העיקר – שנתאר לעצמנו כל הזמן שאנחנו ניצבים מול הכוח העליון האחד, המשפיע, הטוב והמוביל אל המטרה. אם אכוון את עצמי אל המטרה, אני תמיד אראה את הטוב, את היחס הטוב אליי. אם אני משתוקק למטרה, אני תמיד אראה שהכול מכוון דווקא אליה, כדי לעזור לי להשיג את אותה הדמות שאני צריך לפסל מעצמי.

הכול מסודר כך, כדי לעשות אותי דומה לבורא. וכל מה שקורה בחיים שלי הם רק תרגילים שמוצבים לפניי בכל רגע, כדי שאעצב את עצמי בעזרתם.

אם האדם מארגן את עצמו בצורה כזאת, הוא ישמח מכך שהוא נמצא בתהליך העיצוב העצמי, כדי להפוך להיות אדם, מלשון "דומה" לבורא.

ואז הוא רואה שאין כוחות אכזריים ועוינים בהיכל המלך, אלא הכול נעשה לטובתו. הבורא מלווה אותו מכל הצדדים, כמו שכתוב, "אחור וקדם צרתני". והכול מסודר רק למען הדבקות בבורא, שהיא מטרת הבריאה.

לכן, אם ברגע מסוים האדם מרגיש לא טוב או לא נעים ביחס למטרת הבריאה, לבורא, למציאות הסובבת, זה סימן שהוא עדיין לא הביא את עצמו לאיזון עם התנאים שניתנו לו, להסכמה עם הטוב והמיטיב, עם "אין עוד מלבדו", ולא התחבר עם תכונת ההשפעה, כדי שהיא תשרה בו.

כך אנחנו צריכים לעצב את עצמנו ולהתקדם בכל פעם לקראת התיקון השלם.

אבל אם האדם מקבל את כל התנאים, הסיבות והמקרים, ומשתמש בצורה נכונה בסביבה: במורה, בקבוצה, בלימוד, דואג להם ולהפצה בכל העולם, אם הוא מקבל הכול כדי להשיג את תכונת ההשפעה, כדי שממנו עצמו תישאר רק נקודת היגיעה, ואת כל השאר תמלא בו תכונת ההשפעה, זה נקרא שהוא לומד תורה "לשמה".

כלומר, את כל כוחותיו, תכונותיו ויכולותיו, הוא הופך לצורת ההשפעה. כך הוא רוצה לעלות מעל לתכונת הקבלה שלו, כדי שתשלוט רק ההשפעה.

מי שמשתוקק לזה נקרא חכם, "תלמיד חכם", שלומד תורה "לשמה". כי הוא לומד מהחכם, מהבורא, מקבל ממנו דוגמאות בכל רגע בחייו, ומשתוקק לייחס אותן לכוח ההשפעה, לכוח האחד, הטוב והמיטיב.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם מהספר "שמעתי", 28.08.2011
ידיעות קודמות בנושא:
האדם שמפסל את עצמו בעצמו
כל הבריאה על ציר אחד
לנקות את מקום גילוי הבורא