החזרה אל האמת

הבורא הוא כוח אחד, יחיד ומיוחד. כמו שנאמר: "אין עוד מלבדו", "אני הויה לא שניתי", "האור נמצא במנוחה מוחלטת". כל זה מדבר על מהות אחת.

וכל המציאות שלנו יכולה להיות רק אם אנחנו נפרדים מאותו האחד ומתקיימים מחוץ לו. אך למעשה, חוץ מהאחד הזה לא קיים עוד משהו. תמיד מתעוררת השאלה הזאת: "אם אין עוד מלבדו, אז איפה אנחנו?". ולמען האמת, אנחנו לא קיימים. כל המציאות שלנו קיימת רק בדמיון שלנו, עד שנחזור לאותו האחד: הרצון האחד והאור האחד, כמו שנאמר "הוא ושמו אחד".

ואז נעלם הכול חוץ מאותו האחד. וכל התהליך שאנחנו עוברים כביכול מחוץ לאחד הזה, קיים רק בדמיון החולני שלנו, בניתוק מהמציאות האמיתית, בהסתרה, בתפיסה המקולקלת. ואותה אנחנו צריכים לתקן: כלומר, מהראייה השקרית, שבה קיימים שניים – עלינו לעבור לאמת, שבה יש רק אחד.

האחד הזה הוא הדבר היחיד שקיים ושולט. עלינו להבין שאותו העולם שאנחנו רואים, שבו כביכול קיימות בריות רבות ושונות – דומה לחלום, לאשליה אופטית. כאילו אנחנו לא יכולים למקד את המבט ולמצוא את המחשבה הנכונה או ההרגשה הנכונה. אנחנו נמצאים בערפול, בבלבול, ולכן אנחנו מרגישים את העולם בצורה כזאת.

כיצד אם כן עלינו לחזור לאמת שעליה מדברת חכמת הקבלה, שנקראת "חכמת האמת", כלומר השיטה שמובילה אותנו לאמת? כיצד נוכל לחזור להכרה האמיתית, המלאה, הנכונה? ומהי התועלת מכך שיש עוד הרבה כמונו וכולנו נמצאים במצב כזה שקרי ומבולבל ולאחר מכן חוזרים לאמת – לאחד?

המקובלים כותבים שכדי להגיע לאחד הזה, אנחנו צריכים ללכת דווקא מחוסר השלמות לשלמות. בזכות זה מתגלה אותו האחד, ומתעורר חיבור אחר.

עכשיו זה בלתי אפשרי להכיר במטרה הסופית הזאת, עד כמה היא גבוהה. אבל אנחנו מנסים איכשהו לתאר לעצמנו מה ההבדל בין הרצון הפרטי והמחשבה הפרטית של כל אחד מאיתנו והרצון והמחשבה שמתחברים ונדבקים עם המושג "אחד".

האחד הזה שאליו אנחנו מגיעים בזכות החיבור שלנו – הוא לא צירוף פשוט של הכוחות של אנשים רבים שמתאספים יחד. זהו כוח שגדל לא סתם בכמות, ואפילו לא באיכות. פועל כאן חוק השתוות הצורה. ואם אנחנו מתחברים דווקא מתוך הרצון להגיע להשפעה, לעלות מעל הטבע הנוכחי שלנו, אז בהתאם לחוק השתוות הצורה, אנחנו מגיעים למושג "אחד", שדומה לבורא.

אם אנחנו פשוט מתחברים – אנחנו הופכים לקבוצה רגילה, בדומה לאוהדי כדורגל או חיילים בצבא, שמקבלים את סכום הכוחות הכללי של כל המשתתפים בה. אבל כאן לא מדובר בסכום הכוחות הפרטיים. הרי כל אחד מגיע לא עם הכוח שלו, עם האגו שלו, עם השכל והרצון שלו, כדי לחבר את כל התכונות, הרצונות הכוחות והמוחות הללו יחד.

כאן כל אחד עולה מעל השכל והרגש שלו, ולכן הם מחברים את הרצונות שלהם להימצא מעל לדעת, מעל לעצמם. ואז הם נכללים באותו מושג ה"אחד", שנקרא "הבורא", ורוכשים שכל אחד ורגש אחד. אותו השכל והרצון האחד העליון הזה מתחיל לשלוט עליהם.

ולכן לכל החכמים המקובלים יש רצון אחד ומחשבה אחת, על אף שנראה לנו שכביכול הם מביעים דעות שונות ואפילו מתווכחים (כמו בית הלל ובית שמאי). אבל כל הוויכוח הוא על מנת לברר בצורה טובה יותר את המושג "אחד", איך שכל אחד מרגיש אותו מהנקודה שלו, לאחר שהוא מתעלה מעליה ומגלה את האחד הזה.

מתוך שיעור על מאמר של בעל הסולם, 20.02.2012

ידיעות קודמות בנושא:
על סף הגילוי הראשון
החלום הארוך של הבריאה
הכוח שמגלה את העולם הרוחני

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest