קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
שאלה: אנחנו אומרים שאני רואה בחבר את עצמי. אבל איזה חלק ממנו בדיוק הוא המראה שלי?
תשובתי: אם אני מקבל את האדם כחבר שלי, אז הוא באמת הופך להיות המראה שלי. ואם אני רואה בו משהו שלילי בנוגע להתקדמותי הרוחנית, אז עליי להבין שהשליליות הזאת נמצאת בי והתפיסה שלי פשוט מעוותת.
בנוגע ליתר האנשים המצב שונה. ברור שאני צריך לזכור שהם מייצגים את הבורא, אבל במקרה הזה הם לא מציגים לי את המציאות החיצונית בצורת העתקה של התכונות הפנימיות שלי. אבל נחוץ לימוד גדול כדי להתייחס נכון לאנשים מבחוץ, שהם לא חברי הקבוצה. זה לא פשוט. במידת ההתגלות של החלק הראשון מהמערכת, בדומה לגלגלתא ועיניים, אנחנו נלמד להתייחס נכון לאח"פ.
ובכן, רק בחבר אני צריך לראות את המראה שלי. הבורא כאילו מחזיק לפניי מראה בזווית מסוימת, וכל פעם מראה לי קטע מסוים ואומר שאני אביט בעצמי, בפגמים שלי. הוא מקרין את התכונות שלי כלפי חוץ, מלביש אותן בדמויות שונות ומציג לפניי.
יחד עם זאת, כשאני מביט בחבר אני לא משייך לעצמי את הכול, אלא רק את מה ששייך לדרך הרוחנית. אבל זה כבר תלוי ברמת החיבור. אם אני אוהב מישהו, אני לא רואה בו פגמים. אני פשוט אוהב. אומרים שזה הרגל, אבל לא. ברמה הגשמית הרצון לקבל שלי לא רוצה לסבול, לכן הוא שומר על עצמו, לכן אני מתרגל לפגמים של האחרים, אני כאילו לא שם לב אליהם כדי לא לסבול כל הזמן. אבל ברוחניות – "על כל פשעים תכסה אהבה", האהבה מכסה על כל הפשעים וזה לא הרגל אלא עבודת התיקון.
בשלב הנוכחי קורה שאני מקנא בחבר, כי אני רואה בו משהו יותר טוב, תכונות שאני הייתי רוצה שתהיינה שלי. כואב לי על כך. האם אני מודה לבורא על הכאב הזה? הרי הוא מראה לי שאני יותר נמוך מהיתר. אני מתחיל להצטער, "להתחמם", וזה מביא אותי לשאלה: מדוע בעצם אני לא אוהב את החבר אם אני רואה שהוא יותר טוב ממני?
על פי הדוגמה שלו, הבורא מראה לי שיש לי הזדמנות להתקדם. אחרת הייתי כ"מת" בדרגת דומם, ועכשיו בזכות הקנאה, התאווה, הכבוד ואפילו השנאה, יש לי "חומר דלק", בעירה, ואני כבר לא מסוגל לשבת במקום אחד.
בוודאי שאני יכול להרגיע את עצמי ולומר: "שטויות, זה סתם נדמה לי". אבל אני יכול גם להיפך, "להישאר בזה" ולתכנן כיצד לצאת מתוך התכונות הרעות שהתגלו, לעשות תוכנית אמיתית כיצד להתעלות.
שאלה: ובכל זאת, האם עליי לא לשייך לעצמי בצורה אוטומטית את כל התכונות הרעות של החבר?
תשובתי: נכון, התכונות הבהמיות לא שייכות לעניין. למשל הוא יותר מדי פזיז או קצת עצלן, את זה העניק לו הטבע. מישהו איטי ומישהו עושה הרבה רעש, לכל אחד יש אוסף תכונות גשמיות מלידה.
אנחנו מדברים על הנטייה לשינויים, על האש שבוערת באדם. זה מה שנחוץ לך – סיבות לקנא. יש הבדל אם אתה מקנא בתכונות המולדות שלו או בעדינות שלו, בהשתוקקות שלו למטרה.
שאלה: נניח, שאני רואה שחבר ישן בשיעור ומבין שלמעשה אני הוא זה שישן. אבל כיצד לנצל את זה? הרי אני לא מוצא שום פגם בעצמי?
תשובתי: הכול מאוד פשוט. אם אתה לא היית ישן, אז גם הוא לא היה ישן. תכלול אותו בעצמך ותנסה להעיר את דמותו בפנים. כך אתה מתקשר עם החבר. וגם אם הוא ממשיך לישון בשיעור, דרכך הוא מקבל את הכול.
מתוך שיעור על פי "הקדמה לספר הזוהר", 29.01.2013
ידיעות קודמות בנושא:
האם אני זוקף את ראשי כשאני מביט בחבר?
קנאה קדושה
מי אתם, החברים שלי?
