קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כדי להתקדם לקראת הבורא, על האדם למצוא חברה הנמשכת לאהבה ונתינה, להתעלות רוחנית. על החברה לספק לאדם את חשיבות הבורא, את הכדאיות לעבור מן הטבע האגואיסטי לאהבת הזולת. אם יוכל האדם להתכלל בסביבה כזו, יספוג את ערכיה והתרשמותו מחשיבות הרוחניות תתחזק. כתוצאה מכך ייוולד בו רצון לפנות לבורא ולקבל ממנו כוח לשנות את עצמו ממקבל לנותן. בכך יממש האדם את מטרת הבריאה ויזכה לשלמות ולנצחיות שבמעמד הבורא.
כל המדרגות הרוחניות הם שלבים בהשגת חשיבות הרוחניות, חשיבות הבורא. זה הנתון היחיד שהאדם זקוק לו כדי לעבור ממדרגה למדרגה. הבורא עצמו נסתר, אך תמורתו יש לאדם סביבה, היכולה לספק לו את חשיבות הבורא. אילו היה הבורא מגולה, היה האדם נמשך אליו מטעמים אגואיסטיים – כקטן הרוצה לדבוק בגדול, או כאיש הנמשך לכוח ולממשל המספקים מילוי לרצון לקבל. ואילו מטרת הבורא אינה לספק מילויים לאגו של האדם, אלא לאפשר לו להכיר את חשיבותה של תכונת האהבה והנתינה.
בדרך כלל אדם הנמצא בחיפוש הרוחני עובר דרך מקרים שונים, ובסופם הוא נקלע אל חברה קטנה (קבוצה) העוסקת בהתקדמות בדרך המתאימה לו. הוא נכלל בחברה זו ומתפתח בתוכה על ידי מאמציו. בכך הסתיימה בעבורו תקופת ההסתרה הכוללת שבה שרויה האנושות כולה, והתחילה תקופת ההתקדמות האישית לקראת הגילוי.
האדם חייב להתכלל בחברה זו, לנסות להתנתק מה"אני" שלו. פעולה שכזו כלפי החברה מאפשרת לאדם לספוג מאנשי החברה את חשיבות הבורא שיש בהם. דרך עבודה נכונה בחברה רוכש האדם רצון לתת, ובאמצעותו הוא משיג את הבורא ואת חשיבותו. שלמות הבורא מורגשת באדם וממלאת אותו בתחושה של חיים נצחיים ושלמים. בכך הוא מממש את מחשבת הבורא להיטיב לנבראיו.
אם אין האדם מקדים לרכוש רצון לתת, רצון לאלטרואיזם אמיתי, הבורא נחשב בעיניו כמקור של עוצמה, שליטה וידע. מטבעו האדם מכבד את התכונות הללו, ההפוכות מן הנתינה. בהתפתחות דרך החברה ובהתאם לתיקונו, הוא מתחיל לפענח את הבורא בדרך נכונה ולייחס לו תכונות נכונות. האדם מתרחק מתמונת הרצון לקבל, שבה הבורא נתפס כגדול וכשולט. הוא לומד את המשמעות האמיתית וההפוכה של המושג "בורא", ומבין שלהידמות לבורא משמעו להשפיע לכולם ולמלא את רצונותיו של הזולת.
אמנם חשיבות הבורא נסתרת, אך חשיבות הסביבה מגולה לאדם. לפי מידת השקעתו בסביבה הרוחנית, האדם מקבל הבנה מהי התכונה הרוחנית. אין דרך אחרת לבנות הבנה שכזו באדם האגואיסט. אילו התגלה הבורא, לעולם לא היה האדם יכול להיות חופשי ממנו. משום כך הבורא יצר לעצמו תחליף, מעין "מקום עבודה", שבו יכול האדם לתרגל את עבודתו הרוחנית.
מלכתחילה ברא הבורא את ה"רצון לקבל" בדרגה רוחנית, כלומר הרצון לקבל קיבל את התענוגים רק מפני שהוא גרם בכך הנאה לבורא, ומבחינה זו הוא היה דומה לבורא-הנותן. אך בדרגה זו נמצא הנברא בשליטה מוחלטת של הבורא; אין הוא עצמאי ולכן אינו יכול להיקרא עדיין "נברא העומד ברשות עצמו".
כדי לתת לנברא הרגשה עצמית, חופש בחירה ויכולת להגיע להיות כבורא בעצמו, על הבורא להרחיק את הנברא לקצה השני, דהיינו לקלקל את הטבע שלו ולעשותו הפוך מן הבורא. מתוך המצב הנגדי יוכל הנברא למדוד את ההבדל בין נבזות הרצון ליהנות לעצמו לבין מעלת הרצון להַנות לזולתו; לרצות להיות נותן כמו הבורא, ואף להגיע לכך.
בכך בונה הנברא את עצמו כבורא ורוכש בעצמו רוחניות, נצחיות ושלמות. השגת מעמד זה היא היא מימוש מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו, והיא הנקובה מלכתחילה כ"סוף מעשה במחשבה תחילה". מצב סופי זה מחייב את כל חלקי המציאות לבצע את מחשבת הבריאה במידה היעילה ביותר, וממנו נגזרות גם כל הפעולות העוברות עליהם.
איך אני, טיפוס כל כך יבש ומדעי מטבעי, הגעתי לחברת מקובלים…(מתוך שיעור בבית קבלה לעם על מאמר "השלום בעולם" מאת בעל הסולם, 19.2.08. לצפייה בשיעור המלא)
הנה דוגמא למסירות נפש ונתינה אין סופית, מימוש מלא של ואהבת לרעך כמוך:
איזה אחד הולך ברחוב ורואה מישהו שבא מולו עם 2 סיגריות בפה, הוא שואל אותו: "תגיד, למה אתה מעשן 2 סיגריות במכה?" אז הוא עונה לו: "שמע, אח שלי בכלא ושמה אין לו סיגריות אז אני מעשן גם בשבילו".
אחרי שבוע הוא רואה אותו שוב והפעם יש לו רק סיגריה אחת אז הוא אומר לו: "מזל טוב אני רואה שאחיך השתחרר מהכלא" אז הוא עונה לא: "לא, הוא עדיין שם, מאסר עולם, אני פשוט הפסקתי לעשן"
לזיו,
אתה גורם לי לצחוק מכל הלב,
תודה רבה על השמחה והחיוכים מסביב.
שלום לכבוד הרב,רק רציתי לומר לך תודה על
הפוסט הנפלא,ועל הדרך להתקדמות לבורא דרך החברה והחשיבות בחברה-אני קורא,
מתפעל ומנסה איכשהו ליישם את דברייך בקבוצה הווירטואלית
שאני נמצא בה!
אז שוב ,פשוט תודה!
אולי אם תוכל להוציא גם פוסטים על העבודה בקבוצה הווירטואלית..
🙂
כבודו, כבר תקופה ארוכה שאני משתתף איתכם בשיעורים דרך האינטרנט, בשלישי/שישי ועוד…שמחתי להבין שעיקר, או כל, העבודה הרוחנית היא בכוונות, במחשבות ולא "בידיים וברגליים". כבר הרבה זמן אני מסובב עם שאלה שלאחרונה ממש בוערת בי. אני בחור די רגיל בכל דבר. אך מגיל די צעיר גיליתי שיש לי משיכה לבני מיני, ככה תמיד הייתי. אני לא ממש מבין למה זה קורה לי. לפני כמה חודשים עלתה שאלה באחד משיעוריי יום שלישי לגביי לימוד והשתתפות של שכמותי. התשובה שניתנה הייתה שידוע לרב שאנשים שכמותי משתתפים איתכם בעזרת הגישה החופשית (והמבורכת!) שאתם מאפשרים ואין לכם שליטה או רצון לשלוט בכך. אך לשכמותי אין מקום בקבוצה שלכם – "בני ברוך". הבנתי גם, שרק דרך הקבוצה אפשר לעבור את המחסום ולהגיע לגמר תיקון…אם כך שאלתי היא למה בכך אתם מונעים ממני את האפשרות לעבור את המחסום ולהגיע לדבקות בבורא? מה עליי לעשות? האם יש לי תקווה???
אם מתבטלים בפני החברה, האם ניתן לשמור עדיין על דברים חשובים בחיים הגשמיים כמו קשר קרוב עם ההורים, האחים והחברים? האם אדם שמתבטל בפני הקבוצה צריך לוותר על דברים אלה מול חשיבות ההשקעה בחברה הרוחנית? וההורים והאחים צריכים להתמודד עם זה שבן משפחתם אינו שייך אליהם יותר?
שלי הנחת העבודה שלך בשאילת השאלה היא כזו:
יש כפות מאזניים באחת גשמית, מונחים חברים אחים, הורים,
ובשניה, הרוחנית, מונחים אהבת הזולת (והתבטלות עצמית שהיא תולדה שלה).את טוענת שיש אפשרות לבחור באחת על חשבון השנייה,ולא כך היא, "תרין סומכי קשוט".שתי הכפות דרושות לנו לעבודה רוחנית שתיהן תומכות באמת – תרגום חופשי מארמית.
אז את יכולה להרגיע אותי ולומר לי במפורש שלא צריך לוותר על קשר קרוב עם ההורים האחים והחברים?
בוודאי,
איך אפשר להסתדר עם בן זוג הפוך ממך?
אם נגיד הבת היא חברותית והיפראקטיבית והבן הוא מיסתורי וזאב בודד, אבל שניהם רוצים קשר רוחני, מה ניתן לעשות בקשר למריבות שמתבססות על השוני העצום ביניהם?
אני אשמח לתשובה רצינית בעניין, תודה רבה.