קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
אם העליון לא היה מעורר את התחתון, התחתון לא היה חושב על העליון. לכן כל הרגשה רעה – זה סימן של הבורא, כדי להפנות את תשומת ליבנו אליו. השגת מצב זה – זו כבר התחלת הקשר עם העליון.
תחילה האדם לא מבין מה מתרחש איתו, הוא פשוט מרגיש עצמו רע, ואחר כך שואל: "למה רע לי כל כך?", "עשיתי משהו לא נכון?". הוא כבר מנחש, שיש מישהו השולח לו אי נעימויות אלה, על משהו שהוא עשה בצורה לא נכונה.
עכשיו כל העולם מתחיל להרגיש חלק מהעליון (אח"פ) היורד אלינו (בתוכנו). זו הייחודיות של תקופתנו. אנחנו עומדים כנגד האח"פ של העליון, לא כל אחד בנפרד, אלא כמחוברים יחד לאגואיזם גלובלי אחד. וכנגד זה מתגלה האח"פ של העליון – חושך, חיים קשים, משבר. ובני האדם מתחילים לשאול: "מאין זה בא ? מה הסיבה לכל זה ? מה עלינו לעשות?".
כל זה בא מהחושך, שאח"פ של העליון נושא כלפינו. אם לא הוא, לא היינו מרגישים את הקשר האגואיסטי בינינו כדבר שלילי, כסיבה לכל הייסורים שלנו. וכל זאת כי:
- האגו של כל אחד השלים, בהליך של אלפי שנות היסטוריה, את גדילתו, ואנחנו התחברנו למערכת אגואיסטית אחת.
- מתגלה הניגודיות כלפי העליון, לכן אנחנו מרגישים רע. הבורא הוא זה שגורם לנו להרגיש רע. הוא מוריד את האח"פ שלו, כדי לאלץ אותנו לפנות אליו בבקשה.
תחילה אני סתם מבקש: "תעשה לי טוב ! לי !". אבל אחר כך אני מתחיל להבין, שלעשות טוב רק לי – זה לא יעזור, כי העולם הוא גלובלי. ואז אני מתחיל לבקש עבור כולם, כמו עבור עצמי. ואחר כך – קודם עבור אחרים ואחר כך עבור עצמי.
כך החושך יביא אותנו למסקנות נכונות…
