ההרגל לְפַחֵד

שאלה: כולנו במידה זו או אחרת מרגישים דאגה וחרדה ביחס לתחומים שונים של החיים. למה דבר כל כך טבעי כמו החיים, הפך פתאום לדאגה וחרדה?

תשובתי: אני לא מסכים עם זה שהחיים הם תהליך טבעי, חופשי מדאגות ובעיות. בעולם החי, שאנו מהווים תוצאה ממנו, דאגה וחרדה מהווים את עיקר החיים.

בעלי החיים כל הזמן דואגים לקיומם, לקן, לצאצאים, ללהקה. כל החיים זה הישרדות. מי בכלל חושב על תענוג? ואילו לנו נדמה, שציפור יושבת על העץ ומצייצת מפני שהיא רגועה וטוב לה.

אנחנו בכלל לא מבינים את החיים. האגו שלנו כל הזמן גדל ומתפתח בנו, כדי שבעזרתו אנחנו נשיג את דרגת ה"מדבר", "אדם", הדומה לטבע האינטגרלי הכללי. ואילו אנחנו רוצים להנות על חשבונו, בזה שממלאים אותו, ואם אפשר, מקטינים את הדאגות והחרדות, שזה לגמרי מנוגד לתוכנית הבריאה.

שאלה: איך אפשר לאזן את הדאגות והחרדות בעולם הזה, כדי שאני אוכל להתגבר עליהן ובעזרתן להתקדם בצורה נכונה?

תשובתי: אין נברא שחופשי מהרגשת הדאגה והחרדה. אחרת זה לא נברא. כי נברא, זה רצון לקבל, רצון להתמלא. לא יכול להיות דבר כזה, שאני כמו פָאוּסט, אומר, שהשגתי את פסגת התענוג ויותר אין לי צורך בשום דבר בחיים. חרדה זה המצב הקבוע שלי, הוא אף פעם לא נפסק.

לכן השאלה שנשאלת היא, איך לתת לכולם בחברה כזאת תמיכה, כדי שכל אחד ירגיש את עצמו באיזון? משמעות הדבר היא, שלאדם יש דאגות וחרדות, אבל בכזאת דרגה שהוא שולט בעצמו, ולא אומר שהוא לא מסתדר, ונופל לידיה של החברה כדי שיעזרו לו, או עד כדי כך אדיש, שחי ברחוב. גם כאלה יש הרבה עכשיו.

לאדם צריכות להיות מספיק דאגות כדי להחזיק את עצמו, ליצור משפחה, לחנך ילדים, לקדם אותם בחיים, כפי שזה היה תמיד מדור לדור. מצד שני, הוא צריך להרגיש את עצמו בטוח, נוח וטוב באופן יחסי, כלומר באיזו נקודה ניטראלית של איזון שמחזיקה אותו.

בינתיים אנחנו שלא במודע נמצאים בפחד, מפני שהתרגלנו אליו. האדם כל הזמן נזרק מקיצוניות לקיצוניות. או שהוא לא רוצה לשמוע על החברה ומוכן לברוח לאי בודד, או שהוא לוקח נשק בידיים ויורה בסובבים.

פעם האירועים ברחוב הסמוך לא הדאיגו אותנו. היום מדאיג אותי מה שקורה בקצה השני של העולם, מפני שזה תלוי בי, נוגע לי, משפיע עליי! דווקא כאן טמון שורש הבעיה.

והפתרון שלו נמצא בידי החברה. השפעת הסביבה שולטת במאה אחוז על האדם. לכן אנחנו צריכים לארגן את החברה בכזאת צורה, כדי שבמקום תוכניות טלוויזיה וביטויים מלאכותיים אחרים של פחד ואיום, האדם פשוט יחיה בחברה. לא מדובר על הסתרת האמת מהאדם, לנתק אותו מהחיים ולא לספר שום דבר רע. הוא צריך לדעת את החדשות, אבל הן צריכות להיות מוגשות כראוי ובמידה מספקת.

מתוך התוכנית "חיים חדשים", שיחה מס' 86, 21.10.2012

ידיעות קודמות בנושא:
חרדות וסיכויים
כשהחופש גרוע יותר מהשעבוד
אפילו פאוסט היה מקנא בנו

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest