הדרך הארוכה אל האהבה

כדי שהאדם יוכל לגדול ברוחניות, הוא תמיד יראה שהוא דוחה את החברים שלו, מזלזל בהם, שונא אותם, מנהל איתם כל מיני חשבונות, ומהצד השני, תמיד תהיה לו האפשרות בכל זאת להתגבר על האגו שלו, להתחבר איתם, ומתוך הקשר הזה לדרוש את כוח האיחוד. הרי החיבור שאותו הוא מתכוון ליצור עם החברים נקרא בינתיים "לא לשמה". אלו בעצם סוגים שונים של תרגילים. אך הכוח שהוא מעורר בכך הוא כבר הכוח שנמצא בתוך החיבור שלהם, בתוך המצב המתקדם. הכוח הזה מגיע אל האדם ומבצע בו את הפעולה עצמה.

וכך האדם יתקדם בכל פעם. אמנם בהתחלה הוא חושב שהוא יגלה משהו טוב עבור האגו שלו, מילוי אגואיסטי, נצחיות ושלמות, אך לאחר מכן הוא יגלה שכדאי לו להיות בהשפעה ובאהבה לזולת, מפני שהמצב הזה הוא גדול וגבוה בפני עצמו.

אני לא עובד מפני שאני עוסק בדבר מיוחד, מפני שאני משרת את הבורא שהוא גדול וחשוב בעיניי וזה ממלא אותי בגאווה וברגש של הערכה עצמית. להיפך, אני רוכש כאן תכונה מיוחדת, שנקראת "תכונת ההשפעה" שבינתיים אינה מוכרת לי. התכונה הזאת אינה מתעוררת בי מפני שהקבוצה חשובה לי והבורא גדול בעיניי. כי אם כך היה הדבר, בסך הכול הייתי ממלא את האגו שלי בעבודה איתם.

להיפך, בעזרת הכוח הזה, שאותו אני מעורר מתוך הקבוצה, נוצר מצב חדש שנקרא "השפעה". באמת מתגלה בתוכי יחס חדש, ללא שום קשר לעצמי. אני לא יודע מה הוא מהווה בפני עצמו, אבל פתאום אני מרגיש שזה קורה ללא כל פנייה לעצמי. יחד עם זאת, אני לא תופס אותו כמשהו גבוה, טוב ומועיל עבורי, כי אחרת הייתי שוב מעריך אותו ברצונות לקבל שלי. להיפך, אני לא מרגיש את העניין הזה כשווה ובעל ערך, אבל מגיעה התפתחות חדשה, ואז אני מתקדם. זה נקרא מציאה, גילוי חדש, היוולדות השכינה מעפר, מהגלות. כך אנחנו מתקדמים.

כל הפעולות שהאדם משתדל לבצע, בהתאם לעצות המקובלים, כדי להשיג בהדרגה את השפעת האור המחזיר למוטב (כי רק האור יכול לשנות אותו) – נקראות "הליכה" (אל המטרה) או "הלכה".

והפעולות שעל ידן הוא מתקן את עצמו בכל פעם יותר ויותר ומתקרב לאיחוד – מאהבת הבריות לאהבת הבורא – נקראות "מצוות". כלומר, המצוות הן פעולות נגד הרצון הראשוני, כדי להגיע לאהבה לזולת וממנה לרכוש את תכונת האהבה הכללית.

מתוך שיעור על מאמר של הרב"ש, 02.11.2011

ידיעות קודמות בנושא:
הכוח שמאיר בך
להפוך את המר למתוק
השפעה ללא שכר