קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
במשך אלפי שנים התפתחנו בדרגות ה"דומם", ה"צומח" וה"חי". וזאת כבר צורת התפתחות לא פשוטה, מפני שבשורשה נמצאת השבירה של "אדם הראשון" הרוחני, כלומר, של הנשמה שנשברה שלאחריה בכל חלק קיימים כל החלקים האחרים. כך לכל חלקיק מופיעה האפשרות לחיות: לקבל ולהשפיע, לספוג ולפלוט.
מהשילוב של שני הכוחות הללו: קבלה והשפעה, נוצרות כל צורות החיים, צורות הקיום. כי חומר הבריאה של הרצון לקבל בצורתו ההתחלתית, אינו מסוגל להתקיים. דרוש לו כוח כנגדו – רצון להשפיע.
בדרך כזאת נעשית התפתחות החומר, כלומר, הרצונות. עד שהעניין מגיע ל"אדם", שגם הוא מתחיל להתפתח. אבל לאדם נדרשת התפתחות מיוחדת, נוכחותו של כוח רוחני נוסף עוד יותר גדול. ולכן, מופיעה כזאת קבוצה, שנקראת "ישראל", שמשמעותה "ישר – אל".
אחרי יציאתה מבבל, הקבוצה הזאת יורדת למצרים כדי לספוג לתוכה רצון נוסף חזק מאוד, במצב המכונה "גלות מצרים". ולאחר שהקבוצה הזאת מקבלת רצון לקבל נוסף כזה, היא זוכה לעבוד עליו, אבל כבר בעל מנת להשפיע.
מהדָרגה האמצעית שבה היו נמצאים כל אומות העולם, הקבוצה הזאת יורדת תחילה למטה עד לעומק של "מינוס 400 שנה" של גלות מצרים, נופלת 400 מדרגות (בהתאם למחזור ההתפתחות של ד' בחינות דאור ישר), ואחר כך היא עולה יחד עם הרצון הנוסף שנרכש במצרים, היא יוצאת ממצרים, מקבלת את התורה, עולה עד לבניין בית המקדש הראשון. אך לאחר מכן מתרחש החורבן שלו והנפילה, בניית בית המקדש השני ושוב חורבנו. ובסופו של דבר הקבוצה הזאת נופלת עד לעומקה של הגלות הזאת האחרונה, שבה אנחנו נמצאים עכשיו.
במידת הנפילה לעבדות מצרים, התרחשה גם העלייה בזמנים של שני בתי המקדש. וכל זה כדי להישבר וליפול מאותו הגובה ולהשיג את השבירה הסופית שקיימת בגלות שלנו היום. הנפילה העמוקה הזאת היא הסופית ואין יותר לאן ליפול. וממנה אנחנו כבר עולים כולנו יחד, עם כל אומות העולם ומסיימים את התיקון.
כל פעולה רוחנית גוררת אחריה תוצאות גשמיות בעולם הזה. ולכן אנחנו צריכים לעבוד בעולם הגשמי הזה במשך כל הגלות.
הגלות מסמלת ניתוק מהעולם הרוחני וחוסר היכולת לעשות פעולות רוחניות כלשהן. אבל הודות לכך, שאנחנו עושים פעולות גשמיות עם הרצון לקבל, לא על ידי הנשמה, אלא על ידי הגוף, בזה אנחנו עושים את עבודת ההכנה של תקופת הגלות.
אבל בימינו מסתיימת הגלות האחרונה וכולנו צריכים לצאת לגאולה. ההבדל בין גלות לגאולה, הוא באות א', בגילוי הבורא. וזה אומר, שאנחנו צריכים לגלות את העולם העליון, את אותו המצב שבו הבורא ממלא את כל הבריאה, את כל המציאות.
אותה המציאות שבה אנחנו חיים כאן ועכשיו נשארת, צריך רק להוסיף להרגשה, להבנה ולגילוי שלנו, את האור העליון, את כוח ההשפעה, שימלא בעצמו את הכול. ובו, בהתאם לתכונות המתוקנות החדשות, אנחנו נרגיש את העולם העליון.
אז אנחנו נבין את המשמעות של אותה עבודת ההכנה שעשינו קודם לכן בזמן הגלות, בכך שקיימנו את המצוות הגשמיות, כי לא היינו מסוגלים לעשות משהו אחר. ובזה שחזרנו לארץ ישראל הגשמית, ממנה אנחנו כבר צריכים לעלות לארץ (רצון) ישראל הרוחנית.
נאמר: "כל פעולה עושה רושם", אפילו פעולה גשמית, מפני שמעליה אנחנו בונים אחר כך פעולה רוחנית. חלק מהדורות היו חייבים לעשות עבודה גשמית בעולם הזה, והדורות האחרים כבר חייבים לעשות פעולות רוחניות. לכן אנחנו מתרכזים רק על העבודה הרוחנית: בכוונות וברצונות של האדם, ביחס שלו להסתר וגילוי, לתכונת ההשפעה שאותה הוא עומד לרכוש.
מתוך שיעור על מאמר מספר "שמעתי", 30.03.2012
ידיעות קודמות בנושא:
האבות: אז ועכשיו
המדריכים של הדור האחרון
התיקון הוא תחילת השלב הסופי
