המדריכים של הדור האחרון

לכן, אנחנו, יחד איתכם, בעצם שייכים לחלק העוצמתי הגרוע ביותר, ויחד עם זה הטוב ביותר. ולכן לא כל כך פשוט ולא קל לנו. הדרך והבירור שלנו דורשים כזאת השקעה, שעולה, באופן בלתי ניתן למדידה, על הקודמים לנו ועל הממשיכים שלנו.

אבל נאמר: "לפום צערא אגרא" (לפי הצער – השכר). והשכר הזה הוא ההבנה, ההרגשה, הרכישה של כל השלמות של העולם. רק אנחנו מסוגלים להבין ולהרגיש את הבורא, לספוג אותו בתוכנו. ובכך אפשר להתגאות.

"שלום העולם מוקדם לקיבוץ גלויות. כל זמן שאהבה עצמית והאגואיזם שוררים בין האומות, גם בני ישראל לא יוכלו לעבוד את ה' על צד הטהרה בדבר השפעה לזולתו. כי רק שלום העולם, הוא הכלי יחידה המאפשרת אותנו לקבלת ברכת האבות".

אנחנו נקבל את גילוי האלוקות, אבל את התמונה השלמה נוכל לראות רק בסוף, לאחר שכל העולם יגיע לתיקון אחרינו. מפני שכל העולם הוא הכלי שלנו ואנחנו נצטרך לעזור לכל העמים להיתקן ולהצטרף אלינו. רק אז אנחנו נתקן את כל הכלי, וכל אומות העולם ייכנסו לעבודה של "על מנת להשפיע", לאיחוד.

כראש של כל המערכת הזאת, אנחנו נצטרך לעבוד שוב ושוב ולהתגלגל כנציגים, אחראיים, מנהלים. הבורא בעצמו מציב אותנו בפני זה, ועלינו להתגאות בתפקיד המיוחד שלנו.

אף אחד לא יודע מדוע הוא זכה לזה, אילו גלגולים הוא עבר ולמה דווקא הוא ולא השכן שלו הוצב בתפקיד הזה. ולכן עליו לכבד את כל החברים, לאהוב כל אחד מהם. כי כל אחד הוא השותף שלי לגלגולים רבים, כלומר, לפי התיקונים שעוד נצטרך לעבור. כולנו נתכלל במערכת האחת, ונהפוך להיות קרובים זה לזה. לכן אנחנו צריכים להבין יותר, להרגיש יותר, לשאוף יותר להרגשה הפנימית, להתכללות ההדדית זה בזה. וכך, כולנו נגיע יחד אל המטרה. בעל הסולם והרב"ש כתבו על כך הרבה במאמרים על החברה.

צריך לראות את החברים לא בלבוש הגשמי שלהם, אלא כסוגים שונים של נשמות, ניצוצות, "נקודות שבלב". מעניין איך הבורא מסדר אותם. לאחר מכן אנחנו נבין את הסדר הנכון, נבין מהי המערכת הזאת של חב"ד, שנועדה, מצד אחד, להכיר את כל עובי הכלי, ומהצד השני, להבין מיהו הבורא ואיך לעבוד עם הכלי הזה שמתגלה לכל עומקו.

הסדר הכללי הוא כזה: בתחילה הבורא מתגלה בנו, ברצונות של חב"ד. לאחר מכן אנחנו מתאימים את מחשבת הבריאה כלפי הכלים הנמוכים יותר של חג"ת, ומשם התיקון כבר מגיע לכלים האמיתיים של נה"י.