דף הבית / כללי / הגיע זמן החופש!

הגיע זמן החופש!

הגיע זמן החופש
אני מקבל פניות רבות, מהארץ ומחו"ל, מלאות חרדה כלפי העתיד…

תפיסת העולם שלנו תלויה בהבנת המתרחש. אם נבין את מחשבת הבורא, נמצא את עצמנו מאושרים ובטוחים, שלמים ומושלמים.

עד המאה ה-21 לא היה לאנושות חופש בחירה! התפתחנו בצורה מאולצת, אוטומטית, תוך כדי גדילתם המתמדת של דחפים אגואיסטיים פנימיים. עכשיו, משהגיע האגואיזם האנושי לגודלו המרבי, מתגלה אפשרות לחופש בחירה. ביכולתנו להתעלות מעל הטבע האגואיסטי שלנו ולא לא להיות תלויים בו יותר.

אם נשלוט בזהירות ובצורה נכונה באפשרות זו, נשיג בדרך ישרה (והכי פחות כואבת) יציאה לטבע אחר, למימד אחר של המציאות, להרגשה אחרת של החיים – בכל נפח המציאות, לנצחיות ושלמות. הרי דווקא הטבע האגואיסטי סוגר אותנו בתוך עצמנו, תוך כדי ניסיון למשוך הכול "לעצמו", ולכן נשאר ריק ומת.

אולם גם אם לא נבחר בדרך של מעבר הכרתי למימד האלטרואיסטי, תוכנית הטבע תתבצע בכל מקרה, כפי שהתבצעה עד היום. אך הדבר יהיה מלווה בהשפעתו הנוקשה של "מכבש ההתפתחות" עלינו.

אנחנו – היצורים התבונתיים היחידים בתבל, הכול נברא בשבילנו, משום שרק לנו ישנה האפשרות של יציאה למימד גבוה יותר. המשימה רצינית, המטרה מופלאה. המצב שבו האנושות נמצאת היום – טוב, מחייב חיפוש, ולכן אינני מתייחס אליו בחרדה, אלא דווקא בתקווה גדולה!

להרחבה: מאמרי בעל הסולם, החירות והשלום.

3 comments

  1. שמעתי ז. מהו, ההרגל נעשה טבע שני, בעבודה

    שמעתי תש"ג

    ע"י ההרגל שהאדם מרגיל עצמו באיזה דבר, אז הדבר הזה נעשה אצלו טבע שני, לכן אין שום דבר שהאדם לא יוכל להרגיש בו את מציאותו. זאת אומרת, אף על פי שאין להאדם שום הרגשה בדבר, מכל מקום על ידי התרגלות בהדבר, האדם בא לידי הרגשה.

    ויש לדעת שיש הפרש בין הבורא להנבראים בענין הרגשה, שאצל הנבראים יש בחינת מרגיש ומורגש, משיג ומושג, כלומר שיש לנו בחינת מרגיש המשותף עם איזה מציאות. מה שאם כן מציאות בלי מרגיש, הוא רק הבורא ית' בעצמו, שאצלו ית', "לית מחשבה תפיסה ביה כלל". מה שאין כן להאדם, כל מציאותו הוא רק על ידי המרגיש את המציאות, וגם אמיתיות המציאות לא נערך לאמיתיות, אלא כלפי המרגיש את המציאות. זאת אומרת, מה שהמרגיש טועם בו, זה הוא אצלו אמת. היינו, אם הוא מרגיש טעם מר בהמציאות, כלומר שהוא מרגיש עצמו באיזה מצב שהוא נמצא שרע לו, וסובל יסורים ממצב הזה, האדם הזה נקרא בעבודה שהוא רשע, מטעם שמרשיע את הקב"ה, היות שהוא נקרא טוב ומטיב, מטעם שהוא משפיע רק טוב לעולם. וכלפי הרגשתו של האדם, האדם מרגיש שהוא קבל מה' ההיפך, היינו המצב שבו הוא נמצא הוא רע.

    ובהאמור יש להבין מה שאמרו חז"ל "לא איברי עלמא, אלא או לרשיעי גמירי, או לצדיקי גמירי" (ברכות סא). פירוש הדברים הוא כנ"ל, או שהוא טועם טעם ומרגיש טעם טוב בעולם, ואז הוא מצדיק את המקום, ואומר ה' משפיע בעולם רק טוב. או אם הוא מרגיש וטועם טעם מר בעולם, אז הוא רשע, מטעם שהוא מרשיע את המקום. נמצא שהכל נמדד, לפי הרגשת האדם. מה שאין כן אצל הבורא ית', לא שייך כל אלה הרגשות כמו שכתוב בשיר היחוד, "כמו היא לעולם תהיה, חוסר ועודף בך לא יהיה". לכן, כל העולמות וכל השינוים, הם רק כלפי המקבלים, כפי אדם המשיג.

  2. שלומית גלעד

    תודה לך רב

    אתה בהדרכתך ממלא את ליבי שמחה והבנה טובה יותר

    לסיבה לה באתי לעולם….והיא הפצה!

  3. שלומית גלעד

    תודה לך אתי על שהבאת  את המאמר

השאירו תגובה.

כתובת דוא"ל לא תוצגחובה למלא שדות מסומנים *

*

Pin It on Pinterest