קבלה, מדע ומשמעות החיים – הרב מיכאל לייטמן בלוג אישי
כל אחד פועל בהתאם לשורש נשמתו, והמאור המחזיר למוטב פועל עליו בהתאם לשורש נשמתו. לכן, כאשר אנחנו מסתכלים זה על זה בעולם הזה, אז אנחנו לא מבינים את המניעים של הפעולות שלנו, לא רואים אילו "רשימות" ואילו "אורות" תואמים מתחלפים בנו. אנחנו לא יכולים לדון בצורה נכונה זה את זה, ולכן נאמר, שצריך תמיד לדון את חברך לכף זכות.
ביחס כלפי עצמו, ניתנה לאדם בחירה חופשית והוא חייב להשתדל לבנות לעצמו סביבה שתעורר אותו במידה המרבית. הוא חייב להיות מסור לסביבה הזאת ולהכניע את עצמו בפניה, להתכלל בה כמה שיותר, כמו שכתוב, "כל אשר תמצא ידך לעשות, בכוחך עשה."
אבל יחד עם זה קיימת גם כן תוכנית התפתחות כללית. אנחנו נמצאים בכזה תהליך, כאשר כל העולם מתחיל להתעורר. ולכן ההתפתחות שלנו תלויה בהתפתחות של כל העולם. הפאזל הזה מתעורר יותר ויותר, ובו כל אחד צריך למלא את המקום המיועד לו. לכן, ככל שהעולם באופן כללי מתקדם יותר, כך גם אנחנו, "ישראל", אנשים שמחפשים את הבורא, מתקדמים יותר. ולהיפך, על ידי ההתקדמות שלנו אנחנו מעוררים את כל העולם.
לכן אי אפשר לחלק את שני המרכיבים האלה בעבודה העכשווית שלנו. כולם מחוברים ותלויים זה בזה בצורה בלתי ניתנת להפרדה: גם העבודה הפנימית, על ידי ה"רשימות" שלנו והמאור המחזיר למוטב האישי, וגם העבודה הקבוצתית, והכללית על עם ישראל בארץ ישראל ועל כל העולם. הגיע הזמן, שבו אנחנו חייבים לעורר את כולם. אבל ככל שהכוח הוא פנימי יותר, כך ההתעוררות שלו חשובה יותר.
האדם צריך להבין, שאם הוא כל פעם נופל, בכך שמרגיש את שפלותו, אז זה נעשה לטובתו, וכך מראים לו את מצבו האמיתי. צריך להודות על הרע כמו על הטוב, כי הטוב והרע שקולים זה כנגד זה. רק במאור המחזיר למוטב תלוי באיזו צורה יתגלו הטוב והרע. ותמיד צריך לבדוק את עצמנו בהתאם להתכללות בחברה: עד כמה אתה מסוגל ונמצא בנטייה ובדאגה לזה, שאתה רואה את כל הקבוצה, ובכלל את כל העולם, כנשמה שלך.
